הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כה:מסכת תענית25b
ואין גזעו מחליף – אם נפסק: אף צדיק – אין לו זכר צדיק אין גזעו מחליף אינו בתחיית המתים: צדיק אינו עושה פירות – אין לו שכר לעתיד: בתולת השקמה – נטיעה שלא נקצצה מעולם: סדן – שכבר הזקין טרונ"ק בלע"ז שנקצץ וחוזר ומתעבה והוא מלשון סדנא בסדניה יתיב (פסחים דף כח.): שני טפחים – שכבר גזעו מחליף: מן הפקק – קשר התחתון: מיני ארזים – שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס וגו'. ובציר להו תלת ובראש השנה (דף כג.) מפרש הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגים: מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס – י"ג תעניות שהתענו והלכו עד שגמרו י"ג כדתנן (לעיל תענית דף יב:) עברו אלו ולא נענו כו': התחילו הצבור לצאת – מבית הכנסת: קברים תקנתם – בתמיה אין לכם אלא לכו קברו עצמכם מפני הרעב: געו – צעקו כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו׳:ה׳) הלוך וגעו (שמואל א ו): ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם – דתנן (שם) עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד כו' אבל נענו שוב אין צריכין להתענות והני מילי צבור אבל יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא או על צרה ועברה הרי מתענה ומשלים כדאמרן לעיל (תענית דף י:) כך שמעתי: כמלא ברך המחרישה – אם טשטשו הגשמים בעומק הקרקע כשיעור שורת מענית המחרישה: ברך – הוא הכלי שחורשין בו ומבריכין אותו סמוך לקרקע כשחורשין בו כלומר מילא התלם שיראו המים בתלם מחרישתו שקורין קולטר"א: בחרבה – קרקע יבישה טפח כיון דחריבה היא ונכנסו בה הגשמים טפח ודאי רוב גשמים ירדו: בעבודה – חרושה כגון שדה ניר הנכנסים בה גשמים הרבה ג' טפחים דאפי' בגשמים מועטין נכנסין בה בטפח או בטפחיים: אין לך כל טפח – כשנכנסו הגשמים בעומק הקרקע טפח תהום עולה ומתגבר ג' טפחים ואע"ג דסומכא דארעא אלפא גרמידי בפרק החליל (סוכה דף נג:) אפ"ה רטיבותא מהנייא: והתניא – תהום יוצא לקראתו ב' טפחים: הא דקתני טפחיים ותו לא בעבודה – דאע"ג דנכנסו טפח בקרקע פורתא הוא דנחית ואהכי לא נפיק בהו לקבליה שלשה טפחים אלא פורתא טפחיים: בשאינה עבודה – דכי נכנסו בה טפח טפי הוא דנחית ונפיק תהום לקיבליה ג' טפחים: אבע – לשון נחל נובע: קול שני ריעים – ניסוך המים וניסוך היין: תהום אל תהום קורא – מים עליונים ומים תחתונים: צנוריך – אותן שני ספלים: האי רידיא – מלאך הממונה על הגשמים כך שמו: דמי לעיגלא – ול"ג תלתא: בין תהומא עילאה לתתאה – בין הרקיע לאוקיינוס היכא דנשקי ארעא ורקיע: תהומא עלאה – מים העליונים: חשור מימיך – ברקיע: אבע מימיך – למטה בקרקע: הנצנים נראו בארץ – כלומר כשמנסכין מים בחג שהניסוכין נראו בארץ שאין באין אלא משנה לחבירתה כנץ זה שאינו יוצא אלא משנה לשנה ועת הזמיר הגיע זמירות החג אז קול התור מלאך דומה לשור תרגום שור תור שבשעה שמנסכין מים בחג הוא אומר כן לשון אחר כמשמעו הנצנים נראו והזמיר הגיע בשעה שקול התור נשמע: שכן מצינו כו' – כלומר שאין לך אדם בעולם שאין תענית חל עליו מט' שעות ואילך אפי' בני מלכים שדרכן לאכול בט' שעות שעד ג' שעות הן ישנים במטותיהן ושוהין ששה שעות ואוכלין וכדאמרינן בפסחים (דף קז:) אפי' אגריפס המלך שרגיל לאכול בט' שעות ביום לא יאכל עד שתחשך שנאמר הראית כי נכנע אחאב מפני ואחאב לא חלה תעניתו עליו אלא מט' שעות ואילך ועד ט' שעות היה יכול לאכול שלא גמר בדעתו להתענות אלא שבא אליהו אותו היום שנכנס בכרם נבות היזרעאלי ואמר ליה הרצחת וגם ירשת וגו' (מלכים א כ״א:י״ט) ילקו הכלבים וגו' (שם) וכתיב ויצום שהתענה אותו היום: הכי גרסינן שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו גשמים קודם הנץ החמה: שבח צבור הוא – שעדיין לא קראו ונענו: למה הדבר דומה וכו':
גזעו מחליף, אף צדיק חס ושלום אין גזעו מחליף — לכך נאמר ארז. אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות אף צדיק חס ושלום אין עושה פירות — לכך נאמר תמר ונאמר ארז. וארז גזעו מחליף? והתניא: הלוקח אילן מחבירו לקוץ, מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ. בסדן השקמה — שני טפחים. בבתולת השקמה — שלשה טפחים. בקנים ובגפנים — מן הפקק ולמעלה. בדקלים ובארזים — חופר למטה ומשריש, לפי שאין גזעו מחליף. הכא במאי עסקינן בשאר מיני ארזים, כדרבה בר הונא. דאמר רבה בר הונא: עשרה מיני ארזים הן, שנאמר: ״אתן במדבר ארז שטה והדס וגו׳״. תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים, באחרונה התחילו הצבור לצאת. אמר להם: תקנתם קברים לעצמכם?! געו כל העם בבכיה, וירדו גשמים. שוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה, ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: ״אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו״, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן, יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו. תנו רבנן: עד מתי יהו הגשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם? כמלא ברך המחרישה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: בחרבה טפח, בבינונית טפחיים, בעבודה שלשה טפחים. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח מלמעלה, שאין תהום יוצא לקראתו שלשה טפחים. והא תניא טפחיים! לא קשיא: כאן בעבודה, כאן בשאינה עבודה. אמר רבי אלעזר: כשמנסכין את המים בחג, תהום אומר לחבירו: אבע מימיך, קול שני ריעים אני שומע. שנאמר: ״תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו׳״. אמר רבה: לדידי חזי לי האי רידיא, דמי לעיגלא ופריטא שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה. לתהומא עילאה אמר ליה: חשור מימיך. לתהומא תתאה אמר ליה: אבע מימיך, שנאמר: ״הנצנים נראו בארץ וגו׳״. היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה כו׳. תנו רבנן: היו מתענין וירדו להם גשמים, קודם הנץ החמה — לא ישלימו. לאחר הנץ החמה — ישלימו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: קודם חצות — לא ישלימו. לאחר חצות — ישלימו. רבי יוסי אומר: קודם תשע שעות — לא ישלימו, לאחר תשע שעות — ישלימו, שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה, שנאמר: ״הראית כי נכנע אחאב וגו׳״. רבי יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה. סבר לאשלומינהו, אמר ליה רבי אמי: קודם חצות ואחר חצות שנינו. שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה. כסבורין העם לומר: שבחו של צבור הוא. אמר להם: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה — לעבד שמבקש פרס מרבו, אמר להם: תנו לו ואל אשמע קולו. שוב, שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה. כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא, אמר להם שמואל: לא שבח של צבור הוא, אלא אמשול לכם משל, למה הדבר דומה — לעבד שמבקש פרס מרבו, ואמר להם: המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער, ואחר כך תנו לו. ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי? אמר ״משיב הרוח״ ונשב זיקא, אמר ״מוריד הגשם״ ואתא מיטרא. מעשה וגזרו תענית בלוד כו׳. ונימא הלל מעיקרא? אביי ורבא דאמרי תרווייהו: לפי שאין אומרים הלל
תענית כה: