הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ד:מסכת תענית4b
ואמר ר' אלעזר הלכה כר"ג דאמר דאין שואלין עד שבעה וכו'. פירוש ואת אמרת הלכה כר' יהודה בהא דקאמר במתני' רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ומדמינן לעיל שאלה להזכרה דפריך ורמינהו עד מתי שואלין את הגשמים עד שיעבור וכו' ומשני גברא אגברא וכו': והא אמר רבי יוחנן במקום ששואלין הגשמים מזכיר. ומשני ההוא להפסקה פי' דבמקום שמפסיק מלשאול מפסיק מלהזכיר אבל מתחיל קודם להזכיר וטעמא הוי דהזכרה הוה ריצוי שאלה ומש"ה ליכא חששא אם מזכיר קודם: הא לן. פירוש לבני בבל עד לאחר שבעה במרחשון דאית להו פירי בדברא ובארץ ליכא חששא דהא יכולים פירותיהן להיות יבשים בלא הולכה למדבר: והא להו. כי המתחיל להזכיר יתחיל לשאול:
הכי גרסינן ואיכא דאמרי לימא ר' יהושע היא אפי' תימא רבי אליעזר כו' – ולא גרסינן סברוה שאלה לחוד והזכרה לחוד דהא לא משתמע ממתני': עד אימתי שואלין את הגשמים – בסוף ימות הגשמים: עד שיעבור הפסח – דאמרינן כל חולו של מועד ותן טל ומטר: עד שיצא ניסן – וכדמפיק טעמא במתני': הכי גרסינן אמר רב חסדא כאן לשאול כאן להזכיר מישאיל שאיל ואזיל והזכרה ביו"ט ראשון פוסק – לשאול שואל והולך עד שיעבור הפסח כדקתני עד מתי שואלין כו' להזכיר אינו מזכיר אלא בתפלת יוצר של יו"ט ראשון: במקום שאינו שואל – ביו"ט האחרון של חג שאינו מתפלל תפלתו תפלת חול דאין שאלה אלא בברכת השנים: מזכיר – גבורות גשמים כדאמר רבי יהודה האחרון מזכיר: במקום שהוא שואל – בחולו של מועד של פסח: תרי תנאי – חד אמר עד שיעבור הפסח שואלין כל שכן שמזכירין וחד אמר שאלה עד הפסח והזכרה שיכול להזכיר ביו"ט מזכיר ביו"ט הראשון של פסח בתפלת יוצר ובמוספין פוסק: רב יוסף אמר – האי דקתני עד אימתי שואלין עד שיעבור כו' ה"ק עד שיעבור שליח צבור כו' והיינו כאידך רבי יהודה דמתני' דאמר הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר: שאלה ביו"ט מי איכא – וכי מתפלל הוא תפלת חול שאתה אומר עד שיעבור הפסח דהיינו זמן שליח צבור של תפלת יו"ט הראשון של פסח: אמר ליה אין שאלה דמתורגמן – בדרשה שהוא דורש אומר ברכת שאלה לבדה: דבר שאינו צריך לצבור – דכיון דזמן הפסקה הוא לאו אורח ארעא למישאל בצבור דבר שאינו צריך: עד שיעבור זמן שחיטת פסח – חצות יום דארבעה עשר עד שיעבור חצות דהיינו כל תפלת יוצר ואשמעינן ר' יהודה דבמנחה דערבי פסחים אע"ג דמצלינן תפלת חול מפסיקינן ולא יאמר ותן טל ומטר ואע"ג דמדכרינן עד למחר במוספין פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב יו"ט הראשון והזכרה שיכול להזכיר ביום טוב מזכיר עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון: כתחילתו – שהוא מזכיר תחלה ביום טוב אחרון של חג ואינו שואל עד לאחר החג כך בסופו אינו שואל במנחה ערב יו"ט הראשון ומזכיר עד מוסף של יו"ט ראשון והכא ליכא למיפרך שאלה ביו"ט מי איכא: דהזכרה נמי צורך שאלה היא – שמרצה תחילה לפי שא"א לו לשאול ביו"ט וכיון דאיכא שאלה אבתריה מזכיר הוא לרצויי בעלמא: אבל סופו – למה הוא מזכיר הואיל ואינו צריך לשאול מכאן ואילך הא כיון דאפסקת מאתמול גלית אדעתך דלא ניחא לך בהו ואמאי מזכיר: הלכה כרבי יהודה – דאמר העובר לפני התיבה וכו': מי אמר רבי יוחנן הכי – דהלכה כרבי יהודה דמזכיר ביו"ט האחרון: בשלשה במרחשון – הכי קים להו דהוה זמן גשמים כו': הלכה כרבן גמליאל – דאינו שואל עד שבעה במרחשון וקא ס"ד דבמקום שהוא שואל מזכיר עד דמשני לקמן: כאן לשאול – בשבעה במרחשון: כאן להזכיר – מיו"ט האחרון ור' יוחנן אית ליה דרבי אלעזר: והא א"ר יוחנן במקום ששואל מזכיר – במקום שאינו שואל אינו מזכיר והיכי א"ר יוחנן דהלכה כר' יהודה שמזכיר ביו"ט האחרון הא ליכא שאלה דאין אומר ברכת השנים ביו"ט: להפסקה איתמר – דכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח פוסק נמי להזכרה דהכי משמע במקום ששואל מזכיר: והא תרוייהו איתמר – התחלה והפסקה: יתחיל לשאול – דהיינו בחול שיכול לשאול: פסק מלשאול – בערב הפסח פוסק מלהזכיר אלמא לא סבירא ליה כרבי יהודה והיכי אמר הלכה כמותו: הא לן והא להו – לבני בבל שיש לנו תבואה ופירות בשדה כל תשרי אין מזכירין עד שבעה במרחשון ושם שואלים כדאמר רבי יוחנן מתחיל להזכיר מתחיל לשאול: והא להו – לבני ארץ ישראל דקוצרין בניסן ואוספין בתשרי מזכירין בי"ט האחרון כרבי יהודה דאמר רב אסי הלכה כמותו: בדברא – מדבר כלומר בשדות: אית להו עולי רגלים – ואם ירדו להן גשמים קשה להן בחזירתן: אלא כי א"ר יוחנן – הלכה כר' יהודה דמזכיר מיו"ט האחרון כו' בזמן שאין בהמ"ק קיים וליכא עולי רגלים מזכיר: כאן בזמן שבית המקדש קיים – דאיכא עולי רגלים אינו מזכיר עד ז' במרחשון: אנן דאית לן תרי יומי – שני ימים טובים אחרונים שמיני ספק שביעי ותשיעי ספק שמיני לרבי יהודה דאמר מיו"ט האחרון באיזה מהן מזכיר: מתחיל במוסף – של שמיני ספק שביעי דשמא יו"ט האחרון הוא: ופוסק במנחה – שמא שביעי חול הוא ואין זמן הזכרה עד מוסף של מחר: ופוסק נמי בערבית ושחרית – של תשיעי ספק שמיני: לאבא – חברי: לאחר שעשיתו קודש – לשמיני ספק שביעי שהזכרת בו גבורות גשמים כרבי יהודה מיו"ט האחרון: תעשהו חול – בתמיה: שמפסיק במנחה של אותו היום: ופוסק ערבית ושחרית – דלאו היינו תפלה של אותו היום:
יהושע היא, דאמר משעת הנחתו?! אמר רבא: אפילו תימא רבי אליעזר — שאלה לחוד, והזכרה לחוד. רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה כו׳. ורמינהו: עד מתי שואלין את הגשמים, רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיעבור ניסן. אמר רב חסדא, לא קשיא: כאן לשאול, כאן להזכיר. מישאל — שאיל ואזיל, להזכיר — ביום טוב הראשון פסיק. אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא כחמץ לשנים וכעשן לעינים. ומה במקום שאינו שואל — מזכיר, במקום ששואל, אינו דין שיהא מזכיר? אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דרבי יהודה. רב יוסף אמר: מאי ״עד שיעבור הפסח״ — עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביום טוב ראשון של פסח. אמר ליה אביי: שאלה ביום טוב מי איכא? אמר ליה: אין שואל מתורגמן. וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור? אלא מחוורתא, כדעולא. רבה אמר: מאי ״עד שיעבור הפסח״ — עד שיעבור זמן שחיטת הפסח. וכתחילתו כן סופו: מה תחילתו — מזכיר אף על פי שאינו שואל, אף סופו — מזכיר אף על פי שאינו שואל. אמר ליה אביי: בשלמא תחילתו מזכיר — הזכרה נמי ריצוי שאלה היא, אלא סופו, מאי ריצוי שאלה איכא? אלא מחוורתא כדעולא. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה. אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו. ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל! אמר ליה: גברא אגברא קא רמית?! איבעית אימא, לא קשיא: כאן לשאול, כאן להזכיר. והאמר רבי יוחנן: במקום ששואל מזכיר! ההוא להפסקה איתמר. והאמר רבי יוחנן: התחיל להזכיר — מתחיל לשאול, פסק מלשאול — פוסק מלהזכיר. אלא, לא קשיא: הא לן, הא להו. מאי שנא לדידן — דאית לן פירי בדברא, לדידהו נמי אית להו עולי רגלים! כי קאמר רבי יוחנן, בזמן שאין בית המקדש קיים. השתא דאתית להכי — הא והא לדידהו, ולא קשיא: כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים. ואנן דאית לן תרי יומי, היכי עבדינן? אמר רב: מתחיל במוספין, ופוסק במנחה ערבית ושחרית, וחוזר במוספין. אמר להו שמואל, פוקו ואמרו ליה לאבא: אחר שעשיתו קודש תעשהו חול? אלא אמר שמואל: מתחיל במוספין ובמנחה, ופוסק ערבית ושחרית, וחוזר ומתחיל במוספין.
תענית ד: