הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לא.מסכת תענית31a
לאיזה שירצה יעלו – הושע בן אלה רשע היה דכתיב (מלכים ב י״ז:ב׳) ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל והיינו דקאמר רק שבטל את הפרוסדאות ואמר לאיזה שירצו יעלו: הרוגי ביתר – בפרק הניזקין (גיטין דף נז.): מלכרות – לפי שהן לחין ומאותו הזמן אין כח בחמה לייבשן וחיישינן מפני התולעת לפי שעץ שיש בו תולעת פסול למערכה כדאמרינן (מדות פרק ב' משנה ה'): יום תבר מגל – שבירת הגרזן שפסק החוטב מלחטוב עצים: מכאן ואילך – מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו: דלא יוסיף – לעסוק בתורה בלילות: תקבריה אימיה – כלומר ימות בלא עתו: בת מלך – אף על פי שהיה לה שואלת מבת כהן גדול כו' שלא לבייש את השואלת מתוך שאין לה: מבת כהן גדול – שהוא קרוב וסמוך למלכות: סגן – כהן חשוב ממונה תחת כהן גדול להיות תחתיו ביום הכפורים אם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים ישמש זה הסגן תחתיו: משוח מלחמה – הוא הכהן המכריז במלחמה מי האיש הירא ורך הלבב וגו' (דברים כ׳:ח׳): צריכין טבילה – כולן שלא לבייש את שצריכה טבילה: אפילו מקופלין ומונחין בקופס' – אישקוריי"ן: שאין אשה אלא לבנים – אם בניך יהיו מיוחסין הכל קופצין עליהם בין זכרים בין נקבות: על מנת שתעטרונו בזהובים – שאחרי הנישואין תתנו לנו תכשיטין ומילתא בעלמא הוא דאמרי כלומר ובלבד שתתנו לנו מלבושים נאים: מחול – סביב לשון מחול הכרם (כלאים פרק רביעי משנה א'): מראה באצבעו – ואומר זה ה' קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:
שירצו יעלו. רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה ״הטוב והמטיב״, ״הטוב״ — שלא הסריחו, ״והמטיב״ — שנתנו לקבורה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך, דמוסיף — יוסיף, ודלא מוסיף — יאסף. מאי ״יאסף״? אמר רב יוסף: תקבריה אימיה. שבהן בנות ירושלים כו׳. תנו רבנן: בת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול —מבת סגן, ובת סגן — מבת משוח מלחמה, ובת משוח מלחמה — מבת כהן הדיוט, וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא (יתבייש) [לבייש] את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. אמר רבי אלעזר: אפילו מקופלין ומונחין בקופסא. בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. תנא: מי שאין לו אשה, נפנה לשם. מיוחסות שבהן היו אומרות: בחור וכו׳. תנו רבנן: יפיפיות שבהן מה היו אומרות — תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות — תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהם מה היו אומרות — קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים. אמר עולא ביראה, אמר רבי אלעזר: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר: ״ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו״. הדרן עלך בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית
תענית לא.