הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ו.מסכת תענית6a
יהיו כמותך – בתורה ולעושר וכבוד: יורה – ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד): יורה – רביעה ראשונה היורדת במרחשון כדלקמן למה נקרא יורה שמורה להן להטיח גגותיהן בטיח של טיט שלא יטפו גשמים בבית: ולהכניס פירותיהן – שהניחו בשדות לייבשן עד עכשיו: כל צרכיהן – שאר דברים הצריכים לימות הגשמים: תלמיה רוה – כשאתה מרוה תלמי חרישה של ארץ ישראל: נחת הוא לגדודיה – בני אדם היינו פשט המקרא ולקמיה דריש שאפי' גייסות פוסקות בו: שיורד בנחת – והכי משמע יורה כאדם שמורה לתלמידיו בנחת דכתיב (קהלת ט׳:י״ז) דברי חכמים בנחת נשמעים אי נמי לשון חץ יורה ההולך ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן לשון אחר שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף בספרי: ה"ג או אינו אלא ששוטף את הזרעים – כלומר דעד השתא אמרינן יורה לברכה או אינו אלא יורה לשון קללה כמו ירה יירה (שמות י״ט:ה׳) ששובר הכל או לשון חץ היורה והכי משמע קרא והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ואם לאו ונתתי מטר ארצכם יורה לרעה מלתא בעלמא הוא ואורחא דברייתא למתני כי האי גוונא: משיר פירותיהן – שעודן באילן כגון אתרוגים או רמונים או סופי תאנים ולא גרסינן שוטף את הגרנות דגרנות במרחשון ליכא: מה מלקוש לברכה – שא"א לדורשו לשבר גרנות ולהשיר פירות שאינם מצויים באותו הפרק ואי אתה יכול לדורשו אלא לטובה שיורד על המלילות ועל הקשין וממלא את התבואה בקשיה: הדר אמר דלמא מלקוש קללה הוא והכי משמע שמל וקשה כלומר מל את הבתים והאילנות שמפילן ומשברן וקשה לתבואה: שמפיל את הבתים – ומשמעו כדלקמן שמל קשיותן של ישראל אי נמי שמל דבר הקשה חותך ומשבר את הבתים כלומר אין בו תקלת גרנות והשרת פירות לפי שא"א לו: שמעלה סקאים – וברכה דקרא למילוי מים בורות שיחין ומערות גימגום: סקאי – מין ארבה כדמתרגם הצלצל (דברים כח) סקאה ומלקוש לשון ארבה כמו והנה לקש אחר גזי המלך (עמוס ז׳:א׳): את המורה לצדקה – אלמא יורה לטובה: ה"ג או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר – שיש עדין מלילות וקשין: ת"ל בעתו – יורה במרחשון ומלקוש בניסן שכך היא העת והזמן ויפה הוא כדלקמן דזמן רביעה ראשונה במרחשון הוא אית ספרים דכתוב בהו או אינו אלא בכסליו דזמן יורה בכסליו הוא וכרבנן דפליגי עליה דר"מ לקמן ת"ל בעתו יורה ומלקוש מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו דמלקוש זהו שיורד על המלילות ועל הקשין וזהו ניסן שיש בו קשין ומלילו: דבר שמל קשיותן של ישראל – שכשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה ומתענין ועושין צדקות: שממלא תבואה בקשיה – ומשלימה: מלילות – ראשי שיבולות שאדם מולל בידו כדכתיב (דברים כ״ג:כ״ו) וקטפת מלילות בידך: וקשין – קנה: הי רביעה – איזה זמן רביעה: בכירה – ראשונה ולקמן מפרש למאי הלכתא נינהו יורה יש בו ג' זמני גשמים: אפילה – אחרונה כמו כי אפילות הנה (שמות ט׳:ל״ב): ר' יהודה אומר – בכירה בז' במרחשון ובינונית בי"ז ואפילה בכ"ג וכולהו הני תלתא יורה קרי להו: אין היחידים מתענין כו' – דאמרינן בסמוך שלישית להתענות והואיל וזמן שלישית בראש חדש הוא אין ליחידים להתענות: יחידים – חסידים והכי אמרינן במתני' לקמן (תענית דף י.) הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים להתענות שמכאן ואילך זמן רביעה אפילה לר"מ דסתם מתני' ר"מ וה"נ אמר ר' יוסי דאין מתענין עד ר"ח כסליו דהיינו רביעה אפילה והיינו כחכמים דאמרי יורה בכסליו: אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי – ואמימר תני להא דאמר רב חסדא הלכה כרבן גמליאל דאינו שואל עד ז' במרחשון: ז' ימים בזה אחר זה – שירדו גשמים עכשיו ופסקו עד יום שביעי וירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהן ראשונה ושניה ושלישית: כר' יוסי – דאליבא דר' יוסי הכי הוו בין רביעה ראשונה ושניה או שניה ושלישית דראשונה בי"ז ושניה בכ"ג דהיינו ז' ימים עם שנים ימי רביעה ומכ"ג עד ל' ז' ימים בלא יום רביעה אחרונה דלכולהו תנאי לא הוי הכי דלר"מ דאמר ראשונה בג' ושניה בז' ליכא בין זו לזו אלא ארבעה ימים בין שניה לשלישית יש י' ימים ולר' יהודה בין ראשונה לשניה י' ימים אבל בין שניה לשלישית יש יותר: נראה לרבי דהכי גרסינן אמר רב חסדא הלכה כר' יהודה דאמר בכירה בז' במרחשון ואז מתחילין לשאול כדלקמן (תענית דף י.): ראשונה לשאול – מכאן ואילך ותן טל ומטר: שלישית להתענות – שאם לא ירדו גשמים עד זמן רביעה שלישית אפי' פעם אחת מתענין היחידים שני וחמישי ושני:
מלקוש לברכה או אינו אלא שמפיל הבתים ומשבר האילנות וכו'. צ"ע אמאי לא קאמר ומשבר הגרנות ומשיר את הפירות כדלעיל: גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה ולא פסקו אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה. כיון דלא פסקו ז' ימים דאין בין י"ז לכ"ג אלא ז' ימים י"ז י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג אבל לא גרסינן ושלישית שהרי אם יתחיל בכ"ג וירדו ז' ימים רצופים אכתי לא תמצא רביעה שלישית דאיכא ח' ימים מכ"ג עד ר"ח כסליו ואנשי נרבונ"א גורסין גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה שניה ושלישית כיצד הגשמים התחילו באמצע היום וירדו ז' ימים רצופים א"כ ירדו עד חצי יום של ר"ח מעת לעת:
כמותך. אף אתה, במה אברכך? אם בתורה — הרי תורה, אם בעושר — הרי עושר, אם בבנים — הרי בנים, אלא: יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך. תנו רבנן: ״יורה״ — שמורה את הבריות להטיח גגותיהן, ולהכניס את פירותיהן, ולעשות כל צרכיהן. דבר אחר: שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום, שנאמר: ״תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמגגנה צמחה תברך״. דבר אחר: ״יורה״ — שיורד בנחת ואינו יורד בזעף. או אינו ״יורה״, אלא שמשיר את הפירות, ומשטיף את הזרעים, ומשטיף את האילנות — תלמוד לומר: ״מלקוש״, מה מלקוש לברכה — אף יורה לברכה. או אינו ״מלקוש״, אלא שמפיל את הבתים, ומשבר את האילנות, ומעלה את הסקאין — תלמוד לומר: ״יורה״, מה יורה לברכה — אף מלקוש לברכה. ויורה גופיה מנלן — דכתיב: ״ובני ציון גילו ושמחו בה׳ אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון״. תנו רבנן: יורה במרחשון, ומלקוש בניסן. אתה אומר: יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר? תלמוד לומר: ״בעתו״. ״מלקוש״ — אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן של ישראל. דבי רבי ישמעאל תנא: דבר שממלא תבואה בקשיה. במתניתא תנא: דבר שיורד על המלילות ועל הקשין. תנו רבנן: יורה במרחשון, ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון, או אינו אלא בחדש כסליו? תלמוד לומר: ״בעתו יורה ומלקוש״, מה מלקוש בעתו — אף יורה בעתו, כיון שיצא ניסן וירדו גשמים אינו סימן ברכה. תניא אידך: יורה במרחשון ומלקוש בניסן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: יורה בכסליו. מאן חכמים? אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דתניא: איזו היא רביעה ראשונה? הבכירה — בשלשה במרחשון, בינונית — בשבעה בו, אפילה — בשבעה עשר בו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בשבעה, ובשבעה עשר, ובעשרים ושלשה. רבי יוסי אומר: בשבעה עשר, ובעשרים ושלשה, ובראש חדש כסליו. וכן היה רבי יוסי אומר: אין היחידים מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו. אמר רב חסדא: הלכה כרבי יוסי. אמימר מתני להא דרב חסדא בהא לישנא: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, אמר רב חסדא: הלכה כרבן גמליאל. כמאן אזלא הא דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה ושלישית, כמאן — כרבי יוסי. אמר רב חסדא: הלכה כרבי יוסי. בשלמא רביעה ראשונה — לשאול. שלישית — להתענות. שניה, למאי? אמר רבי זירא: לנדרים, דתנן:
תענית ו.