הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ד.מסכת תענית4a
עורפילא – גשמים דקים כך שמן כדלקמן: אפי' לפרצידא דתותי קלא – הגרעין שתחת גושה של קרקע: מהניא – שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד: עורו פילי – שסותם סדקי הארץ ל"א שמגדלת ומצמחת הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע: צורבא מרבנן – בחור חריף כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (דף ז.) תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי ליה: כיון דנבט נבט – שמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה כך תלמיד חכם כיון שיצא שמו הולך וגדל למעלה: אורייתא מרתחא ליה – שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם וקמ"ל דחייבין לדונו לכף זכות: כאש – שמחמם כל גופו: ברזל – קפדנים וקשים כברזל: בוניה – תלמידי חכמים מקיימי עולם בבניניהו: שלשה שאלו כו' – משום דרבי ברכיה מיירי בגשמים לקמן נקט לה: ובנות אנשי העיר יוצאות והיה הנערה – משמע הנערה היוצאה תחילה מן העיר ויאמר לה השקיני לה היה מנחש: אפי' חיגרת אפי' סומא – לפי שלא פירש בשאילתו ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין בה אליעזר ויקחנה: (אלא) השיבוהו כהוגן – וזימנו לו רבקה: דבר טמא – כלב או חזיר: והיינו דאמר להו נביא כו' – מדגלי ביה קרא ואמר הצרי אין בגלעד [אלמא דלא הוי ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי אין בגלעד] פנחס היה שם והיה יכול להתיר נדרו אלא שלא רצה יפתח לילך אצלו והוא לא רצה לבוא אצל יפתח בבראשית רבה: וכתיב אשר לא צויתי – בירמיה כתיב בפרשת בקבוק ובנו את במות (התופת אשר בגיא בן הנם) לשרוף את (בנותיהם ואת) בניהם באש אשר לא [צויתי ולא] דברתי ולא עלתה על לבי שלא תאמרו הלא צוה כמו כן הקב"ה ליפתח ומישע ואברהם כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף את בנו באש דכתיב ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ולשמים נתכוון כסבור היה לרצות להקב"ה והאי דכתיב על שרפו עצמות מלך אדום לשיד מילתא אחרינא הוא ולא דברתי ליפתח מימים ימימה ותהי חק בישראל ובתרגום מזכיר פנחס לגנאי ויפתח לגנאי אלמא לא היה הקב"ה רוצה בבתו שהרי מזכירם לגנאי לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל הנדר: ה"ג ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם – כלומר שאע"פ שצויתי לו מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו אלא לנסותו מפני קטיגורו היינו שטן כדאמר בסנהדרין בהנחנקין (סנהדרין דף פט:) ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן וכו' ואית דלא גרסינן האי ולא עלתה על לבי דטעי בקרא אחרינא דלא כתב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי (ירמיהו ז׳:ל״א פסוק כב) ובפרשת בקבוק כתיב כל הני שלשה אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. בתנחומא אשר לא צויתי זו בתו של יפתח אע"פ שצויתי לו תורה ומצות מצוה זו לא צויתי עליו ולא דברתי זה בנו של מישע מלך מואב והלא מישע נכרי הוא ולא חולין הוא לי לדבר עמו אפילו דיבור בעלמא. ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' ורבי יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרינן בתמורה (דף טז.) ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים (דף לח.) שאין שכינה שורה כו' מפי רבי. וגדעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבדה יהיה אין זה שלא כהוגן ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אחת לבד מפי רבי: ויבוא כגשם לנו – פעמים אינו מתבקש שהוא סימן קללה בקיץ: דבר המתבקש לעולם – טל אפילו בימות החמה: פעמים נראה – כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו ואינו נראה כשהוא לבוש והכף נראית כל שעה שהיד נראית לעינים וי"ל על כפים על השמים צורת אדם שהוא בכסא וכן נשא לבבנו אל כפים (איכה ג׳:מ״א) מפי רבי: ה"ג סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא – כלומר הא דקתני אין שואלין את הגשמים היינו אין מזכירין את הגשמים: ומאן תנא – דאמר סמוך לימות הגשמים מזכירין אבל לא קודם לכן: רבי יהושע היא – דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים דמן החג ואילך הוא זמן גשמים:
עורפילא - היינו גשם דק אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא פי' פרצידא זו גרעין שהוא מתחת האבן היינו כמו חטה שמתחת הקרקע: מאי עורפילא עורו פילי - פי' מעוררן ומצמיחן פילי פי' אותן העומדים בסדקי הארץ: שלשה שאלו שלא כהוגן - אליעזר שאול ויפתח וא"ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי לא פריך כמו הכא יכול ממזר או עבד וי"ל דהא דקאמר כלב שיתן לו הקב"ה כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה אתן לו עכסה בתי וי"מ דלכך נקראת עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקא חזו בה והיה סומך דזכותה וזכות דידיה מסתייע דלא מזדווגין לה אלא כפי מעשיה כדאיתא בסוטה (דף ב.) דאין מזווגין וכו': יכול אפי' חיגרת או סומא - תימה אמאי לא נקט הכא גבי אליעזר עבד אברהם כמו דקאמר גבי שאול בסמוך יכול אפי' ממזרת או שפחה וכו' ואמר רש"י משום דגבי אליעזר לא שייך עדיין ממזרת דהא לא נתנה תורה אי נמי דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי וא"ת היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא אמר אלא אשר אומר אליה הטי נא כדך ואם יראה שתהא חיגרת או סומא לא יאמר לה וי"ל דה"פ יכול אפילו חיגרת ואפילו סומא יכול אפי' חיגרת שיהיה לה אפילו רגל של עץ והוא לא יהא רואה או סומא כגון שיש לה עינים יפים ואינה רואה כלל: והייינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם - כלומר להתיר נדרו ליפתח והא הוה פנחס ואמאי לא הלך יפתח אצלו להתיר נדרו אלא מתוך גסות רוחו אמר לא אלך אצלו שאני שופט ונגיד אלא יבא אצלי ופנחס אמר ליתי גבאי דאנא נביא ועל ידי תהא פטורה שהייתי שורה ומתיר הנדר ופוטר אותה ולבסוף נענשו שניהם יפתח נענש שנפלו אבריו קודם מיתה כדכתיב ויקבר בערי גלעד ופנחס נענש דכתיב לפנים היה ה' עמו:
— אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה. מאי עורפילא — עורו פילי. ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט — נבט. ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח — אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר: ״הלוא כה דברי כאש נאם ה׳״, ואמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל — אינו תלמיד חכם, שנאמר: ״וכפטיש יפצץ סלע״. אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אתון, מהתם מתניתו לה. אנן, מהכא מתנינן לה, דכתיב: ״ארץ אשר אבניה ברזל״, אל תקרי ״אבניה״, אלא בוניה. אמר רבינא: אפילו הכי, מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר: ״והסר כעס מלבך וגו׳״. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם — דכתיב: ״והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו׳״, יכול אפילו חיגרת, אפילו סומא. השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה. שאול בן קיש — דכתיב: ״והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו״, יכול אפילו עבד, אפילו ממזר. השיבו כהוגן, ונזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי — דכתיב: ״והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו׳״, יכול אפילו דבר טמא. השיבו שלא כהוגן, נזדמנה לו בתו. והיינו דקאמר להו נביא לישראל: ״הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם״. וכתיב: ״אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי״, ״אשר לא צויתי״ — זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר: ״ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה״; ״ולא דברתי״ — זה יפתח; ״ולא עלתה על לבי״ — זה יצחק בן אברהם. אמר רבי ברכיה: אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן, שנאמר: ״ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו״, אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: ״אהיה כטל לישראל״. ועוד שאלה שלא כהוגן, אמרה לפניו: רבונו של עולם! ״שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך״, אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר: ״הן על כפים חקתיך״. אין שואלין את הגשמים כו׳. סברוה: שאלה והזכרה חדא מילתא היא, מאן תנא? אמר רבא: רבי יהושע היא, דאמר משעת הנחתו. אמר ליה אביי: אפילו תימא רבי אליעזר — שאלה לחוד, והזכרה לחוד. ואיכא דאמרי: לימא
תענית ד.