הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כב.מסכת תענית22a
לצפרא כרכינהו – רבנן לביסתרקי דאבא אומנא ואייתינהו לשוקא לזבנינהו: אמרו ליה – לאבא אומנא לשיימינהו מר והב לן דמייהו והיו בודקין אותו אם יחשדם כגזלנין או אם יהא שם אותם פחות מכדי דמיהם: במאי חשדתינן – כשלקחנום: וכסיפא – לכו מילתא למימר לי לאלתר ליתן אותם ואהכי אתו למיגני גבאי למיעבד כולי האי: לשקלינהו מר – שלא היינו רוצין אלא לנסותך: חלשא דעתיה דרבא אדאביי – דלרבא לא אתי שלמא אלא ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי ולאביי כל מעלי שבתא: אכולא כרכא – על כל בני עירך: רב ברוקא חוזאה – שהיה מבי חוזאי: דבי לפט – מקום: א"ל – רב ברוקא לאליהו מי איכא בהאי שוקא כו': מסאני אוכמי – מנעלים שחורים שלא כמנהג היהודים: ולא רמי חוטא – לא הטיל ציצית בטליתו: אמר ליה – אליהו לרב ברוקא האי בר עלמא דאתי הוא: קרא ליה – רב ברוקא לההוא גברא: זנדוקנא – שומר בית האסורין: רמינא פורייאי כו' – מטיל אני מטתי בין אנשים לנשים: דיהבי נכרים עינייהו עלה – בעלי בית האסורים: איתרמי נערה כו' – דהויא בבית הסוהר: דורדיא דחמרא – שמרים של יין האדומים כדם: בשיפולה – בשולי בגדיה: דיסתנא – דרך נשים לה ומאוסה היא והוא לשון פרסי: אמר ליה – אליהו לרב ברוקא הני נמי בני עלמא דאתי נינהו: בדוחי – שמחים ומשמחים בני אדם: טרחינן – במילי דבדיחותא בינייהו: עד דעבדי שלמא – שהן דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו' הבאת שלום בין אדם לחבירו: שדפון וירקון – כיון שנראה כל שהוא מתריעין ומלא תנור דמתניתין להתענות אי נמי מעשה היה כך: כנף אחד – עוף אחד של אותו מין כעין צפור כל כנף (בראשית ז׳:י״ד): משולחת – מן השמים: בשדה אינה משולחת – דהיינו אורחה: טרפה שני בני אדם – ולא אכלה אלא אחד מהם ודאי משולחת דכיון דלא היתה רעבה אלא לאחד מאי טעמא קטלה ליה לאידך: שניהן אינה משולחת – שמפני הרעב אכלתם: עלתה לגג – רגילין היו להשתמש כל תשמישיהן בגגות שלא היו משופעים אלא חלקים ושוין והוא הדין לבית שתחתיו: עריסה – ברצו"ל בלע"ז: הכי קאמר – האי דקתני נראתה בעיר כו' הכי קאמר נראתה בעיר כגון שנראתה ביום דסתם נראתה ביום משמע אבל בלילה אינה משולחת והאי דקתני נראתה ביום אשדה קאי דאם נראתה בשדה ביום אינה משולחת: הא עמדה – בשדה דלא רצתה ולא נחבאת: בשדה הסמוכה לאגם – עמדה אינה משולחת דכיון דסמוכה לאגם היינו רביתה ולא ברחה סברה אי אתי בתראי עריקנא לאגם מיד: בשדה שאינה סמוכה לאגם – עמדה משולחת דכיון דלאו מקום רביתה הוא וקיימא ודאי משולחת גזירה היא: אגם – מרשי"ק בלע"ז הסמוך לעיר והוא מלא קוצים: כי תניא ההיא – דאכלה אין רצתה לא באגם דכיון דהיינו דוכתה סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו: ככוכא דציידי – כוך קטן של ציידין שיחפרו למארב העופות ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא ולא הוה כיישוב הויא משולחת: אין צריך לומר חרב שאינו של שלום – שמתריעין עליה אלא אפילו חרב של שלום העוברת דרך אותו מלכות לילך להלחם במקום אחרת:
טרפה שני בני אדם אכלה אחד מהן משולחת. והוא הדין לא אכלה אחד מהם משולחת שהרי אם אכלה שניהם אינה משולחת דהא דאכלה שניהם לא הוי מטעם משולחת אלא מטעם דהיא רעיבה והא דנקט אכלה אחד מהם רבותא הוי דאע"ג דאכלה אחד מהן הוי משולחת:
כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להו לשוקא ואשכחינהו. אמרו ליה: לשיימיה מר היכי שוו. אמר להו: הכי והכי. אמרו ליה: ודלמא שוו טפי? אמר להו: בהכי (שקלינהו) [שקלי להו]. אמרו ליה: דידך ניהו ושקלינהו מינך. אמרו ליה: במטותא מינך במאי חשדתינן? אמר להו: אמינא, פדיון שבויים איקלע להו לרבנן, ואכסיפו למימר לי. אמרו ליה: השתא נשקלינהו מר! אמר להו: מההוא שעתא אסחתינהו מדעתאי לצדקה. הוה קא חלשא דעתיה דרבא משום דאביי, אמרו ליה: מסתייך דקא מגנית אכולה כרכא. רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט. הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה: איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? אמר ליה: לא. אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה. אמר ליה: האי בר עלמא דאתי הוא. רהט בתריה, אמר ליה: מאי עובדך? אמר ליה: זיל האידנא, ותא למחר. למחר אמר ליה: מאי עובדך? אמר ליה: זנדוקנא אנא, ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד, ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא. כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו, מסרנא נפשאי ומצילנא לה. יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו, שקלי דורדייא דחמרא ושדאי לה בשיפולה, ואמרי: דשתנא היא. אמר ליה: מאי טעמא לית לך חוטי, ורמית מסאני אוכמי? אמר ליה: עיילנא ונפיקנא ביני נכרים, כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא. כי הוו גזרי גזירתא, מודענא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו. ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי עובדך, ואמרת לי: זיל האידנא ותא למחר? אמר ליה: בההיא שעתא גזרי גזירתא, ואמינא: ברישא איזיל ואשמע[ה], ואשלח להו לרבנן דלבעו רחמי עלה דמילתא. אדהכי והכי אתו הנך תרי אחי. אמר ליה: הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו, אמר להו: מאי עובדייכו? אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי. אי נמי, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו, טרחינן ועבדינן להו שלמא. על אלו מתריעין בכל מקום כו׳. תנו רבנן, על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון, ועל הירקון, ועל ארבה וחסיל, ועל חיה רעה. רבי עקיבא אומר: על השדפון ועל הירקון בכל שהוא. ארבה וחסיל, אפילו לא נראה בארץ ישראל אלא כנף אחד — מתריעין עליהן. ועל חיה וכו׳. תנו רבנן: חיה רעה שאמרו, בזמן שהיא משולחת — מתריעין עליה, אינה משולחת — אין מתריעין עליה. אי זו היא משולחת ואי זו היא שאינה משולחת? נראית בעיר — משולחת, בשדה — אינה משולחת. ביום — משולחת, בלילה — אינה משולחת. ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן — משולחת. נחבאת מפניהן — אינה משולחת. טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהן — משולחת. אכלה שניהן — אינה משולחת. עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה — משולחת. הא גופה קשיא, אמרת: נראתה בעיר — משולחת; לא שנא ביום ולא שנא בלילה. והדר אמרת: ביום — משולחת, בלילה — אינה משולחת! לא קשיא, הכי קאמר: נראתה בעיר ביום — משולחת. בעיר בלילה — אינה משולחת. אי נמי בשדה, אפילו ביום — אינה משולחת. (בשדה, בלילה — אינה משולחת). ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן — משולחת, הא עומדת — אינה משולחת. והדר אמרת: נחבאת מפניהן — אינה משולחת, הא עומדת — משולחת! לא קשיא: כאן — בשדה הסמוכה לאגם, כאן — בשדה שאינה סמוכה לאגם. טרפה שני בני אדם כאחד ואכלה אחד מהן — משולחת, שניהם — אינה משולחת. והא אמרת אפילו רצתה! אמר רב פפא: כי תני ההיא, באגמא. גופא: עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה — משולחת. פשיטא! אמר רב פפא: ככוכי דציידי. על החרב וכו׳. תנו רבנן: חרב שאמרו, אינו צריך לומר חרב שאינו של שלום, אלא אפילו חרב של שלום. שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה, ואף על פי כן נכשל בה המלך יאשיהו, שנאמר:
תענית כב.