הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ה:מסכת תענית5b
ומי סיב שמואל והא בר נ"ב שנין הוה וכו'. ועתה (אפי') חיי שמואל נ"ב שנה שהרי בשנה ראשונה שהיה עלי ממונה לכ"ג נולד שמואל כדכתיב (שמואל א א׳:ט׳) ועלי יושב כלומר אותו יום נתיישב ונתמנה ועלי היה נביא ושופט ארבעים שנה כדמפרש בקרא ושמואל היה נביא ושופט י' שנים קודם מלכות שאול כדאיתא בסדר עולם נמצא שהיה שמואל בן מ"ט שנה כשפסק מלהיות שופט וחצי שנה שבשנה ראשונה שהיה עלי נביא נולד ותרתין שנין ופלגא דשאול המלך הרי נ"ב שנין ולהכי קא פריך ומי סיב ומורי ש"י חשיב הני ארבעים שנה דעלי קודם שנשבה הארון ובאותו יום שנשבה מת כדכתיב ויהי כהזכירו ארון האלהים ויפול אחורנית ותשבר מפרקתו וגו' והארון היה בבית אבינדב בגבעה עשרים שנה כדכתיב (שמואל א ז׳:ב׳) וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה' ומיד כשמלך דוד בירושלים דהיינו לאחר כשמלך בחברון שבע שנים ומחצה הביאו לשם צא וחשוב ארבעים שחיה עלי עם עשרים שנה שהיה הארון בבית אבינדב היינו ששים נמצא שהיה ששים שנה משנולד שמואל עד שבא הארון בירושלים אע"ג דנולד בשנה הראשונה א"כ נכי לפחות חצי שנה דהריון אותן שבעה חדשים היה הארון בשדה פלשתים דלא קא חשיב ומלי' להנהו דשעת הריון נמצא שהיה שמונה שנים ממיתת שמואל עד שבא הארון לירושלים שהרי היה ששה חדשים ממיתת שמואל קודם שמשחו דוד למלך בחברון ומלך שם שבע שנים ומחצה ומיד מלך בירושלים והביא הארון ועתה הסר שמונה שנים מן ששים שנים שהיה משנולד שמואל עד הבאת הארון וישאר נ"ב שנים: יעקב אבינו לא מת. וכן משמע דכתיב ויגוע ולא כתיב וימת כדמפרש בסוטה (דף יג.) גבי מעשה דחושים: ביודעה ומכירה קאמינא. פי' ביודעה שבא עליה ומכירה שראה אותה:
ששקולה כשתים – דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן לא הבינו מהן דכותיים וקדרים אע"פ שיראתם פחותה לא רצו להמיר ועמי המירו באחר ולא עוד אלא בלא יועיל: והאמר מר – במועד קטן (דף כח.) זו מיתתו של שמואל הרמתי ולא כרת היא במסכת שמחות (פ"ג) מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת כרת בכך וכך זו היא מיתת אסכרה: ימיו של שמואל נ"ב שנה – דכתיב עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב (שמואל א א׳:כ״ב) וישב שם עד עולם עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (בבכורות) ירושלמי ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת על זה: קפצה – הלבין שערו: נחמתי – ורצה הקב"ה להורגו מיד: שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' – שוין הן: מעשה ידיהן – יהושע אף הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי' בעירובין (דף נד:) יצא משה ושנה להן אהרן פירקו: כי זוטר – בחור: מרנני כולי עלמא אבתריה – דאמרי מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה בו: וכי מה ענין גבעת בנימין אצל רמה – בהר אפרים: שישב ב' שנים ומחצה – כדמפרש בסדר עולם שמלך מחצית שנת עשתי עשרה ושנים עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך שנת שלש עשרה לסוף שמונה חדשים: מי מידחי גברא כו' – דאידחי שמואל מקמי דוד: במעשיהם לא נאמר – דמשמע בעבור חטא: אלא באמרי פי – מפני דבר שגזרתי כגון האי מעשה דשמואל: ה"ג לימא לן מר מידי – ולא גרסינן חד לחבריה: שמא יקדים קנה – כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן ולפיכך לא אומר לך כלום מאכל ומשתה הולך דרך הושט: לא מת – אלא חי הוא לעולם: בכדי – וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה (בראשית נ) ויחנטו (אותו) ויספדו (לו): מקרא אני דורש – והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת: מה זרעו בחיים – כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי: אף הוא בחיים – שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה: כל האומר רחב רחב מיד נקרי – נעשה בעל קרי: לא איכפת לי – איני חושש: ביודעה – היינו נמי מכירה: כי הוה מיפטר – רב נחמן מרב יצחק: ופירותיו מתוקין – לרעב: והיה צילו נאה – שזה צריך לאדם עייף לנוח תחתיו: ואמת המים – לצמא:
כשתים, ומאי ניהו — עבודה זרה, דכתיב: ״כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארות נשברים״, וכתיב בהו: ״כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו׳ ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל״. תנא: כותיים עובדים לאש, וקדריים עובדין למים, ואף על פי שיודעים שהמים מכבין את האש — לא המירו אלהיהם, ״ועמי המיר כבודו בלוא יועיל״. ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק, מאי דכתיב: ״ויהי כאשר זקן שמואל״, ומי סיב שמואל כולי האי? והא בר חמישים ושתים הוה, דאמר מר: מת בחמישים ושתים שנה, זהו מיתתו של שמואל הרמתי. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: זקנה קפצה עליו, דכתיב: ״נחמתי כי המלכתי את שאול״. אמר לפניו: רבונו של עולם! שקלתני כמשה ואהרן, דכתיב: ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו״, מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם, אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי. אמר הקדוש ברוך הוא: היכי אעביד? לימות שאול — לא קא שביק שמואל, לימות שמואל אדזוטר — מרנני אבתריה. לא לימות שאול ולא לימות שמואל — כבר הגיעה מלכות דוד, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. אמר הקדוש ברוך הוא: אקפיץ עליו זקנה. היינו דכתיב: ״ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה״, וכי מה ענין גבעה אצל רמה? אלא לומר לך: מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה — תפלתו של שמואל הרמתי. ומי מידחי גברא מקמי גברא? אין, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: ״על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי״ — ״במעשיהם״ לא נאמר, אלא ״באמרי פי״, אלמא: מידחי גברא מקמי גברא. רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא. אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: לימא מר מילתא. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעוד אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר: ״ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה׳ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים״, מקיש הוא לזרעו: מה זרעו בחיים — אף הוא בחיים. אמר רבי יצחק: כל האומר ״רחב״ ״רחב״ מיד נקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא ולא איכפת לי! אמר ליה: כי קאמינא, ביודעה ובמכירה. כי הוו מיפטרי מהדדי, אמר ליה: ליברכן מר! אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין — הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה — הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך — הרי אמת המים עוברת תחתיך, אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך
תענית ה: