הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מח.מסכת סוטה48a
ואנן יהבי ליה לכהנים - דקנסינהו עזרא כדאמרי' ביבמות (דף פו:) וכיון דאינן נותנין כתקנן אין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי ככל מצותך: תחילה - ונתת ללוי זה מעשר ראשון לגר זה מעשר עני בשעריך זה מעשר שני דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך (דברים י״ב:י״ז): אף הוא - יוחנן כהן גדול: טבל ותרומת מעשר עון מיתה - באלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.) ילפי' לה וכשאתם לוקחין מעם הארץ והם לא הפרישו אלא תרומה עודנו טבל למעשרות ואתם נענשים מיתה: מפריש תרומת מעשר ונותנה לכהן - מפריש כל המעשרות ממנה להוציא מידי טבל ואחר כך מפריש מתוך מעשר ראשון תרומת מעשר מה שעל הלוי להפריש ונותנו לכהן משום דאית ביה עון מיתה אחמור עלייהו שלא לעכבו אצלו ולמכור לכהן כשם שהוא מעכב אצלו מעשר ראשון ומעשר עני ואומר המוציא מחבירו עליו הראיה גזירה דלמא כי משהי ליה גביה אכיל ליה אבל מעשר ראשון ומעשר עני מותרים לזרים ואין בהן אלא גזל כהן הלכך המוציא מחבירו עליו הראיה אלמא אפרושי נמי לא הוו מפרשי ואת אמרת לפי שאין נותנין אותו כתקנן הא אפרושי מפרשי ליה: תרתי תקון - לעולם העברת הודאות מעשר משום שאינם נותנין אותו ללוים הוא והא דתניא לפי ששלח כו' לאו אביטל את הוידוי קאי אלא אגזר על הדמאי קאי ותרתי תקנות תקן ביטל וידוי של חברים אע"פ שמפרישין אותו לפי שאין נותנין אותו כתקונו וגזר על הדמאי על לוקח מעם הארץ לפי ששלח כו': מסרטין - כשהיו רוצין להפילו לארץ לשוחטו: שיפול דם בעיניו - ואינו רואה ואינו מתחזק כל כך על רגליו ונוקפין לשון ונקף סבכי היער (ישעיהו י): חובטין - להפילו לארץ ונוקפין לשון חבטה ומכה כדאמרי' אין אדם מנקף אפי' אצבעו דם ניקוף מרצה כדם עולה (חולין דף ז:): טבעות - להכניס צואר בהמה לתוכו: כדאמרינן - שתיקן שיהו כל הלוקחין מפרישין ולא היה אדם צריך לישאל לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי: מתני' בשיר לא ישתו יין - ובגמ' מפרש מנא לן דמשבטלה סנהדרין הוא: נביאים הראשונים - בגמרא מפרש: נופת צופים - מפרש בגמ': אנשי אמנה - בוטחים בהקב"ה וסומכין עליו לעשות טוב ואין דואגין לחסרון: גמ' אמר רב יוסף - הכי קאמר וכי בית המסובך בארזים עיר הוא שלא יהא נוח ליחרב: מתרועע - לשון ערה כמו ערו ערו (תהלים קלז): בסיפא מתחיל - מאיסקופת הבית ופתחיו מתחיל: ושאיה - לשון בית השאה מאין יושב ומתוך כך שעירים מרקדים שם ומנגחין וכותתין את שעריו: זמרי דנגדי - מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם: ודבקרי - שמזמרין בשעה שחורשין ואינו אלא לכוין את השוורים לתלמיהם שהולכין לקול השיר דערב עליהם: דגרדאי - אינו אלא לשחוק: בטל זמרא - גזר על דורו שלא יזמרו בביתם ובבית משתאות: ולא איבעי - ולא היו רוצים לקנותם בכך: זלזל בה - ולא הקפיד למחות בידם: כאש בנעורת - לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר לענות אחריו ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול הנשים וקול באשה ערוה כדכתיב השמיעני את קולך (שיר השירים ב׳:י״ד) ומבעיר את יצרו כאש בנעורת אבל זמרי גברי ועניין נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה אבל אינו מבעיר יצרו כל כך שאין המזמרים מטים אזנם לקול העונים: לבטולי האי מקמי האי - אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת: צחה צמא - צמא (שמות יז) מתרגם צחותא:
קא יהבינן לכהנים. ולודי אשאר מעשרות? אמר ריש לקיש: כל בית שאין מתודה על מעשר ראשון — שוב אין מתודה על שאר מעשרות. מאי טעמא? אמר אביי: הואיל ופתח בו הכתוב תחילה. מכלל דאפרושי הוו מפרשי? והא תניא: אף הוא ביטל את הוידוי, וגזר על הדמאי. לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעשר ראשון ומעשר שני — מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין. אמר להם: בני, בואו ואומר לכם: כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה — כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה. עמד והתקין להם: הלוקח פירות מעם הארץ — מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני. מעשר ראשון — מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה לכהן, ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים. מעשר ראשון ומעשר עני — המוציא מחבירו עליו הראיה! תרתי תקן: ביטל וידוי דחבירים, וגזר על דמאי של עמי הארץ. ואף הוא ביטל את המעוררים. מאי מעוררים? אמר רחבה: בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים ״עורה למה תישן ה׳״, אמר להן: וכי יש שינה לפני המקום? והלא כבר נאמר ״הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל״! אלא בזמן שישראל שרויין בצער ואומות העולם בנחת ושלוה, לכך נאמר ״עורה למה תישן ה׳״. ואת הנוקפים. מאי ״נוקפים״? אמר רב יהודה אמר שמואל: שהיו מסרטין לעגל בין קרניו, כדי שיפול דם בעיניו. אתא איהו בטיל, משום דמיחזי כי מומא. במתניתא תנא: שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין אותו לפני עבודה זרה. אמר להם: עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח! נבילות?! הא שחיט להו! אלא טריפות — שמא ניקב קרום של מוח. עמד והתקין להם טבעות בקרקע. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. בחולו של מועד. כל ימיו לא היה אדם צריך לשאול על הדמאי. כדאמרן. מתני׳ משבטלה סנהדרין — בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: ״בשיר לא ישתו יין וגו׳״. משמתו נביאים הראשונים — בטלו אורים ותומים. משחרב בית המקדש — בטל השמיר ונופת צופים, ופסקו אנשי אמנה מישראל, שנאמר: ״הושיעה ה׳ כי גמר חסיד וגו׳״. רבן שמעון בן גמליאל אומר, העיד רבי יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות. רבי יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח, המעשרות נטלו את שומן הדגן. וחכמים אומרים: הזנות והכשפים כילו את הכל. גמ׳ וממאי דמשבטלה סנהדרי כתיב? אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דאמר קרא: ״זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם״. אמר רב: אודנא דשמעא זמרא — תעקר. אמר רבא: זמרא בביתא — חורבא בסיפא, שנאמר: ״קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה״. מאי ״כי ארזה ערה״? אמר רבי יצחק: בית המסובך בארזים עיר הוא! אלא: אפילו בית המסובך בארזים מתרועע. אמר רב אשי: שמע מינה כי מתחיל חורבא — בסיפא מתחיל, שנאמר: ״חרב בסף״. ואיבעית אימא מהכא: ״ושאיה יכת שער״. אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי לי ומנגח כי תורא. אמר רב הונא: זמרא דנגדי ודבקרי — שרי. דגרדאי — אסיר. רב הונא בטיל זמרא, קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי. אתא רב חסדא זלזיל ביה, איבעאי אווזא בזוזא ולא אשתכח. אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני[ין] נשי — פריצותא. (זמרי) [זמרן] נשי ועני[ין] גברי — כאש בנעורת. למאי נפקא מינה — לבטולי הא מקמי הא. אמר רבי יוחנן: כל השותה בארבעה מיני זמר, מביא חמש פורעניות לעולם, שנאמר: ״הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה׳ לא יביטו״, מה כתיב אחריו: ״לכן גלה עמי מבלי דעת״ — שגורמין גלות לעולם, ״וכבודו מתי רעב״ — שמביאין רעב לעולם, ״והמונו צחה צמא״ — שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה, ״וישח אדם וישפל איש״ — שגורמין שפלות לשונאו של הקדוש ברוך הוא. ואין ״איש״ אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ״ה׳ איש מלחמה״, ״ועיני גבהים תשפלנה״ — שגורמין שפלות של ישראל. ומה כתיב אחריו — ״לכן
סוטה מח.