הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לו:מסכת סוטה36b
לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים - כלומר לא כדרך שסדורים בחומש הפקודים הוא ספר וידבר שנסדרו בראשו אלה שמות האנשים אשר יעמדו וגו' (במדבר א׳:ה׳): בחומש שני - בתחילת ואלה שמות ראובן שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון באחד מהן בשני בנימין דן ונפתלי גד ואשר ויוסף: א"כ מה ת"ל כתולדותם - הואיל ולא כדרך לידתן נסדרו: תיובתא דרב כהנא - דלכולי עלמא אין זה סדר הר גריזים והר עיבל דאילו סדר הר גריזים שמעון ולוי ויהודה יששכר ויוסף ובנימין ודהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי: מרובה מחציו כו' - והיינו דקאמר והחציו אל מול הר עיבל החציו ממועט שבחציו: מפני שלוי למטה - זקני כהונה ולויה היו עם הארון בין שני ההרים כדלקמן: כל שכן דבצרי להו - חציו של הר גריזים שהרי שבט לוי מהן היה: אלא הכי קאמר אע"פ ששבט לוי למטה - אפ"ה חציו של הר גריזים מרובה מפני שיוסף עמהן ומרובין היו: וידברו בני יוסף וגו' - סופו דקרא ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה': עולי עין - עולין על העין ואין העין עולה עליהם: וידגו לרוב - כן ברכן יעקב למנשה ואפרים: בציר חדא הוו - אאבן השניה קאי: כתולדותם בעינן - כשמות אשר קרא להם אביהם: בסתר - שנתייחד עם הערוה והעמיד על עצמו וכבש את יצרו: יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא - על הים כדלקמן: נקרא כולו - שם בן ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה: לדבר עבירה - והאי מלאכתו תשמיש: מלאכתו ממש - מלאכה: צרכיו - תשמיש: יאבד הון - שם טוב שהוא יקר מכל הון: קשתו - שכבת זרעו על שם שיורה כחץ: ויפוזו - לשון ויפוצו שהזיי"ן והצד"י מתחלפין כמו זעקת צעקת: שנעץ אצבעותיו בקרקע - ונסמך עליהן כדי שיתייסר ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו: מידי אבירותיו של יעקב - משם זכה להיות רועה ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל: רועה ישראל האזינה - כלפי שכינה נאמר: נוהג כצאן יוסף - קרי כצאן יוסף המנהיגים כצאנו של יוסף אלמא מיקרו ישראל צאנו של . יוסף והוא הרועה: אלה תולדות יעקב יוסף - תולדות שיצאו מיעקב כנגדן ראוי לצאת מיוסף: ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו - אותן עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו: שגר באכסניא - בארץ נכריה: מופים - מפורש במדרש רבי תנחומא שהיה פיו כפי יעקב אבינו בהלכות שקיבל משם ועבר: אצטגנינות - חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות: גנוני מלכות - גווני מלכות בחכמה גבורה ויופי: עדות ביהוסף שמו - סיפיה דקרא שפת לא ידעתי אשמע: איתשיל אשבועתך - השאל לחכמים שיתירוה לך:
כדרך שחלוקין בחומש הפקודים, חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני. כיצד? בני לאה כסידרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני שפחות באמצע. ואלא מאי אני מקיים ״כתולדתם״ — כשמותן שקרא להן אביהן, ולא כשמות שקרא להן משה. ״ראובן״, ולא ״ראובני״, ״שמעון״, ולא ״שמעוני״, ״דן״ ולא ״הדני״, ״גד״ ולא ״הגדי״. תיובתא דרב כהנא! תיובתא. ואלא מאי ״והחציו״? תנא: — חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני שלוי למטה. אדרבה, מפני שלוי למטה בצרי להו! הכי קאמר: אף על פי שלוי למטה — בני יוסף עמהם. שנאמר: ״וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב ... ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה״. אמר להן: לכו והחביאו עצמכם ביערים, שלא תשלוט בכם עין הרע. אמרו ליה: זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב: ״בן פרת יוסף בן פרת עלי עין״, ואמר רבי אבהו: אל תהי קורא ״עלי עין״, אלא ״עולי עין״. רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא: ״וידגו לרב בקרב הארץ״, מה דגים שבים — מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף — אין העין שולטת בהן. הני חמשים אותיות? חמשים נכי חדא הויין! אמר רבי יצחק: יוסף הוסיפו לו אות אחת, שנאמר: ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים״. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ״כתולדתם״ בעינן! אלא: כל התורה כולה ״בנימן״ כתיב, והכא ״בנימין״ שלם, כדכתיב: ״ואביו קרא לו בנימין״. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר — הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא — נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא. יוסף מאי היא — דכתיב: ״ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו״, אמר רבי יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. ״ויבא הביתה לעשות מלאכתו״. רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס. ״ואין איש מאנשי הבית וגו׳״, אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש?! תנא דבי רבי ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודה זרה שלהם, והיא אמרה להן חולה היא, אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. ״ותתפשהו בבגדו לאמר וגו׳״, באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות? דכתיב: ״ורעה זונות יאבד הון״. מיד — ״ותשב באיתן קשתו״, אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: ששבה קשתו לאיתנה. ״ויפזו זרועי ידיו״ — נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ״מידי אביר יעקב״, מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד — אלא אביר יעקב. ״משם רעה אבן ישראל״, משם זכה ונעשה רועה, שנאמר: ״רועה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף״. תניא: היה ראוי יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: ״אלה תלדות יעקב יוסף״, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ואף על פי כן, יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו, שנאמר: ״ובני בנימן בלע ובכר ואשבל וגו׳״. ״בלע״ — שנבלע בין האומות, ״ובכר״ — בכור לאמו היה, ״ואשבל״ — ששבאו אל, ״גרא״ — שגר באכסניות, ״ונעמן״ — שנעים ביותר, ״אחי וראש״ — אחי הוא וראשי הוא, ״מפים וחפים״ — הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, ״וארד״ — שירד לבין אומות העולם. איכא דאמרי: ״וארד״ — שפניו דומין לוורד. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ״ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו׳״, אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: אם כן, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון. לא הוה קגמר. הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע״. ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה, אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר. אמר ליה: אגמרי. אגמריה ולא גמר. אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית. אישתבע לו. כי אמר ליה ״אבי השביעני לאמר״, אמר ליה: זיל איתשיל אשבועתך. אמר ליה: ואיתשיל נמי אדידך. ואף על גב דלא ניחא ליה, אמר ליה: ״עלה וקבר את אביך כאשר השביעך״. יהודה מאי היא? דתניא, היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אני יורד תחלה לים, קפץ
סוטה לו: