הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יב:מסכת סוטה12b
בשבילי נצלתם כולכם - תימה אדרבה בשבילו נגזרו הגזירות שראו אצטגניני פרעה יש לומר הוא היה הראשון המושלך ליאור וגזירה ראשונה אם בן הוא והמתן אותו לא בשבילו היתה אלא משום ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם:
אגם - של עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא קנה קנים סוף ערבה דקה: לרחוץ - לטבול שם לשם גירות: וכן הוא אומר וכו' - שהשב ומתנקה מעונו קרוי רחוץ: לשון מיתה - כדמפרש ואזיל שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק: דאמר מר - גבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה: בשיני רשעים - דעוג מלך הבשן במסכת ברכות בתחלת פרק הרואה: שריבבתה - לשון דאישתרבובי: שראתה עמו שכינה - והאי את לשון עם כמו לא שלח יעקב את אחיו (בראשית מ״ב:ד׳): נער - גדול משמע: בעל מום - והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר: ואין אחר נופל - ליאור שאותו היום בטלו גזירתם: וכי יאמרו אליכם - העובדי כוכבים דרשו כמותינו אל האובות: המצפצפים והמהגים - נביא קרי לשון גנאי שהם מצפצפין כעגורים ומהגים כיונים מוציאין קול בגרונם ואין יודעין מה אומרים כך דרך איצטגנינין אינן רואין אלא סימן אבל לא פירושו של כל דבר: ראו - אצטגניני פרעה: שמושיען של ישראל כו' - והך מילתא לאו ר' אלעזר קאמר לה דקרא לאו אמצרים קאי אלא גמרא קאמר לה וקאי אהא דאמרינן לעיל ואין אחר נופל וכדרבי אלעזר דאמר שאין יודעים מה הוגין הילכך ראו המצרים ולא ידעו מה ראו: כיון דשדיוה למשה במים - כל זמן שהיה ביאור אין לקות גדולה מזו ובטלה סימן של לקייה: רגלי - בשבילי כמו ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית ל׳:ל׳): בשבילי נצלתם - שביטלו מצרים את גזירתם: שירה על הים - בכ"א בניסן נאמרה כדתניא בסדר עולם מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות הרי ג' ברביעי ויוגד למלך מצרים כי ברח העם חמישי וששי רדפו מצרים אור שביעי ירדו לים שנאמר ויאר את הלילה לשחרית אמרו שירה ויום שביעי היה ויו"ט אחרון של פסח היה: דאמר מר בשבעה באדר מת משה - בפ"ק דקידושין (דף לח.) ילפינן לה מקראי דכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וכתיב משה עבדי מת ועתה קום עבור וכתיב כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וגו' וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן ל"ג למפרע תמצא שבשבעה באדר מת משה ומנין שבשבעה באדר נולד שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' מה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי: שלשה ירחי - היו והן ג' חדשים שהצפינתו: רובו של ראשון - לא חסר אלא ז' ימים ורובו של ג' דהיינו ניסן ואמצעי שלם אדר השני שלם: מאי שנא מן העבריות - דקאמרה לה מכלל דמצריות לא ניחא לה: דבר טמא - זו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל כדאמרי' ביומא (דף עה:) גבי לשד השמן: את מי יורה דעה - למי לימד הקב"ה תורה למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן השדים הטמאים כמו ויעתק משם (בראשית יב): שהלכה בזריזות כעלמה - שכל כחה עליה כמו חזק ואמץ (דברים לא) תקיף ועלם: שהעלימה את דבריה - שלא אמרה שהיא אחותו ושהיא מביאה את אמו: היליכי את הילד - הרי ליך שליך: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן - עד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן:
כדכתיב: ״קנה וסוף קמלו״. ״ותרד בת פרעה לרחוץ על היאר״, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שירדה לרחוץ מגלולי [בית] אביה, וכן הוא אומר: ״אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון וגו׳״. ״ונערתיה הולכות וגו׳״, אמר רבי יוחנן: אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר: ״הנה אנכי הולך למות״. ״ותרא את התיבה בתוך הסוף״, כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה, אמרו לה: גבירתנו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה — בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך? בא גבריאל וחבטן בקרקע. ״ותשלח את אמתה ותקחה״. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: ידה, וחד אמר: שפחתה. מאן דאמר ידה — דכתיב ״אמתה״. ומאן דאמר שפחתה — מדלא כתיב ״ידה״. ולמאן דאמר שפחתה, הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע! דשייר לה חדא, דלאו אורחה דבת מלכא למיקם לחודה. ולמאן דאמר ידה, ליכתוב ״ידה״! הא קא משמע לן דאישתרבב אישתרבובי. דאמר מר: וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב: ״שני רשעים שברת״, ואמר ריש לקיש: אל תיקרי ״שברת״, אלא ״שריבבתה״. ״ותפתח ותראהו את הילד״. ״ותרא״ מיבעי ליה! אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שראתה שכינה עמו. ״והנה נער בכה״. קרי ליה ״ילד״, וקרי ליה ״נער״. תנא: הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה: אם כן, עשיתו למשה רבינו בעל מום. אלא, מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה: שמא לא אזכה לחופתו. ״ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה״. מנא ידעה? אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שראתה אותו מהול. ״זה״. אמר רבי יוחנן: מלמד שנתנבאה שלא מדעתה — זה נופל, ואין אחר נופל. והיינו דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: ״וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים״: צופין ואינם יודעין מה צופין, מהגים ואינן יודעים מה מהגים. ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, עמדו וגזרו: ״כל הבן הילוד היארה תשליכהו״. כיון דשדיוה למשה, אמרו: תו לא חזינן כי ההוא סימנא, בטלו לגזירתייהו. והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה. והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב ״המה מי מריבה אשר רבו״ — המה שראו איצטגניני פרעה וטעו. והיינו דקאמר משה: ״שש מאות אלף רגלי וגו׳״, אמר להן משה לישראל: בשבילי נצלתם כולכם. רבי חנינא בר פפא אמר: אותו היום עשרים ואחד בניסן היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה — ילקה ביום זה? רבי אחא בר חנינא אמר: אותו היום ששה בסיון היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה — ילקה ביום זה? בשלמא למאן דאמר בששה בסיון, משכחת לה תלתא ירחי. דאמר מר: בשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד משה, ומשבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי. אלא למאן דאמר בעשרים ואחד בניסן, היכי משכחת לה? אותה שנה מעוברת היתה: רובו של ראשון, ורובו של אחרון, ואמצעי שלם. ״ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות״. ומאי שנא מעבריות? מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן, ולא ינק, אמר: פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא? והיינו דכתיב: ״את מי יורה דעה וגו׳״. למי יורה דעה ולמי יבין שמועה — ״לגמולי מחלב ולעתיקי משדים״. ״ותאמר לה בת פרעה לכי וגו׳״. אמר רבי אלעזר: מלמד שהלכה בזריזות כעלמה. רבי שמואל בר נחמני אמר: ״העלמה״ — שהעלימה את דבריה. ״ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה״. אמר רבי חמא ברבי חנינא: מתנבאה ואינה יודעת מה מתנבאה, ״היליכי״ — הא שליכי. ״ואני אתן את שכרך״. אמר רבי חמא ברבי חנינא: לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן, אלא שנותנין להן שכרן. ״ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו׳״. אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה, אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן,
סוטה יב: