הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כ.מסכת סוטה20a
קשיא דר"ע אדר"ע התם קאמר מחיקה מעכבא - את האונס דכל זמן שלא נמחקה אם אמרה איני שותה יכולה לחזור בה ולא אנסינן לה להשקותה אבל אם נמחקה המגילה מערערין אותה על כרחה ואפי' לא קירב הקומץ דהא והשקה קמא דקודם הקטרה להכי דרשינן והכא קאמר קומץ מעכב את האונס דכל כמה דלא קרב קומץ אי אמרה איני שותה לא אנסינן לה להשקותה: וחזרה ואמרה שותה אני - לר"ע מהו להשקותה מרצונה: שיתן מר - דבר מר: שמרים כבר - קודם מחיקה אלמא מחמת דבר אחר הם מרים ואין מרירה על שם קללת בדיקתם נקרא דהא מקמי מחיקה לאו בני מיבדק נינהו: מתני' מגילתה נגנזת - בצדי ההיכל דכל כתבי הקדש שאינן ראויין לקרות בהן נגנזין שלא יתבזו: על בית הדשן - שהיא בעזרה ששורפין שם פסולי קדשי קדשים ופסולי אימורים שמחיצתן לפנים מן הקלעים כדאמרינן בשחיטת קדשים (דף קד:) שלשה בית הדשן הם דהואיל וקדשה בכלי נשרפת בעזרה והאי מתפזרת היינו נשרפת כדאמר לקמן (סוטה ד' כג.) ואלו שמנחותיהם נשרפות וקא חשיב להא האומרת איני שותה: ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת - דבעינן כתיבה לשמה דכתיב ועשה לה הכהן לה לשמה: המים נשפכין - כיון דאמרה טמאה אני בדוקה ועומדת היא ומים המרים לא ניתנו אלא לברר את הספק: מערערין אותה - דדלמא טהורה היא ומחמת רתיתותה קאמרה: מתמלאת גידין - הגידין שבלחייה נופחין ונראות כמליאה גידין וגם בשרה נעשית שיטה שיטה של נפיחה והכי תניא בספרי כמין שרביטין מזורקין בה: שלא תטמא העזרה - שערי נקנור או עזרת נשים שתצא דרך שם ולקמיה פריך והא אמרינן בעלמא דשערי נקנור לא נתקדשו וכ"ש עזרת נשים ומת מותר ליכנס למחנה לויה: תדע שזכות תולה לה - תראה ותלמד בפרשת סוטה שהזכות תולה דילפינן מונקתה ונזרעה זרע ונקתה ע"י זכיות כדי זריעת זרע ט' חדשים וי"א יותר כדמפרש בגמ': מלמדה תיפלות - מפרש בגמ': רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותיפלות - גרסינן ובגמרא מפרש מאי קאמר: מכות פירושין - מפרש בגמ' שמכה את עצמו בכתלים להראות שהוא עניו וצנוע: גמ' לבלר - סופר: אם תחסר אות אחת - כגון א' וה' אלהים אמת (ירמיהו י׳:י׳) או תייתר אות אחת כגון בראשית בראו אלהים: דבר אחד יש לי - לקמן מפרש מאי תשובה היא זו: כתב שיוכל למחות - ורבי ישמעאל סבר מוחקין לה מן התורה ולא בעי כתיבה לשמה ואפרשת סוטה לחודה קא קפיד: מאי קאמר ליה ומאי מהדר ליה - מאי קאמר ליה ר' ישמעאל דקא מהדר ליה ר"מ דבר אחד יש לי שעושה רושם ואינו נמחק מה ענין קנקנתום אצל חיסור ויתור: ומשוי ליה רי"ש - כגון דלי"ת דאחד: דבר אחד יש כו' - ואינו נמחק לגמרי: קשיא שימוש אשימוש - דקאמר לעיל שימוש דר"ע קודם ואמר הכא דר"י קודם: לא מצי למיקם אליביה - על עיקרי טעמיה שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים: אתא לקמיה דר"י וגמר גמרא - המשניות סתומות כמו שהן כדגמיר להו מרבו ורבו מרבו: והדר אתא לקמיה דר"ע למיסבר סברא - לעמוד על עיקר טעמי המשנה מפני מה זה טמא וזה טהור זה אסור וזה מותר ועל מה כל דבר נסמך ועל איזה מקרא וזה תלמוד שהיה בימי התנאים ולהבין דבר מתוך דבר כשהיה דבר חדש נשאל בבית המדרש מהיכן ילמדוהו ולאיזה משנה ידמוהו:
מגילתה נגנזת - ירושלמי תני נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה לול קטן היה שם ושם המים נשפכים תני אין בהן משום קדושה מהו לגבל בהן את הטיט מה בכך המים נשפכים תני יש בהם משום קדושה: נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה למה שגרמה לשם שימחק כמה ימחק תני רבי חנין ב"ש אומרים אחת ובה"א שתים א"ר אילעאי טעמא דב"ה כדי לכתוב י"ה: בן עזאי אומר חייב אדם וכו' - ירושלמי דבן עזאי דלא כר"א בן עזריה דדריש (חגיגה דף ג.) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אנשים באו ללמוד נשים לשמוע ונראה דפי' דמצוה לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה: מטרונה שאלה את ר' אלעזר מפני מה חטא אחת במעשה העגל והן מתין בה ג' מיתות אמר לה אין אשה חכמה אלא בפלך אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה אבדת ממני ג' מאות כור מעשר בכל שנה א"ל ישרפו ד"ת ולא ימסרו דברי תורה לנשים: רוצה אשה בקב ותיפלות - פר"ח רוצה אשה שיהא בעלה חמר ויהא מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטים בלבד ולא יהא גמל שהולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונה אלא אחת לשלשים יום ואע"פ שמביא לה לשכרו ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות ל' יום ורבי פירש בשם רב האי המשרה אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקביים חיטין מן שבת לשבת כדמוכח בגמרא בפרק אע"פ (כתובות דף סד:) ועונתה מצוי לה ואילו המורד על אשתו (שם סג.) מוסיפין על כתובתה ג' דינרים בשבת ושער בינוני הוא ד' סאין בסלע וסלע ד' דינרים נמצאת סאה בדינר וג' סאין בג' דינרים שהן י"ח קבין הרי שחכמים עמדו על סוף דעתה שהיא רוצה בתיפלות ועמו שני קביים מי"ח קביים שיפרוש ממנה דקביים אחד מט' בי"ח קבין:
דרבי עקיבא אדרבי עקיבא: התם אמר מחיקה מעכבא, והכא אמר קומץ מעכב! תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא. איבעיא להו: אמרה איני שותה מחמת בריותא, וחזרה ואמרה שותה אני, מהו? כיון דאמרה איני שותה — טמאה אני קאמרה, וכיון דאחזיק נפשה בטומאה, לא מציא הדרה בה. או דילמא כיון דאמרה שותה אני — גליא דעתה דמחמת ביעתותא הוא דאמרה. תיקו. אמר אבוה דשמואל: צריך שיתן מר לתוך המים. מאי טעמא — דאמר קרא: ״מי המרים״, שמרים כבר. מתני׳ עד שלא נמחקה המגילה אמרה ״איני שותה״ — מגילתה נגנזת, ומנחתה מתפזרת על הדשן, ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. נמחקה המגילה ואמרה ״טמאה אני״ — המים נשפכין, ומנחתה מתפזרת על בית הדשן. נמחקה המגילה ואמרה ״איני שותה״ — מערערין אותה, ומשקין אותה בעל כרחה. אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידין. והם אומרים: הוציאוה [הוציאוה] שלא תטמא העזרה. אם יש לה זכות — היתה תולה לה. יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות תולה שתי שנים, יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר: כל המלמד בתו תורה — (כאילו) לומדה תפלות. רבי יהושע אומר: רוצה אשה בקב ותפלות, מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר: חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין — הרי אלו מבלי עולם. גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר: כשהייתי למד תורה אצל רבי עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. כשבאתי אצל רבי ישמעאל, אמר לי: בני מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת, נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו. אמרתי לו: דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו, וקנקנתום שמו. אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? התורה אמרה ״ומחה״, כתב שיוכל למחות! מאי קאמר ליה ומאי קא מהדר ליה? הכי קאמר ליה: לא מבעיא בחסירות ויתירות דבקי אנא, אלא אפילו למיחש לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלית ומחיק ליה ומשוי ליה ריש — דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו. איני? והא תניא, אמר רבי מאיר: כשהייתי למד תורה אצל רבי ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. כשבאתי אצל רבי עקיבא אסרה עלי! קשיא שמוש אשמוש. קשיא אסרה אאסרה! בשלמא שמוש אשמוש לא קשיא: מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא. כיון דלא מצי (קם) [למיקם] אליביה, אתא לקמיה דרבי ישמעאל, וגמר גמרא. הדר אתא לקמיה דרבי עקיבא סבר סברא. אלא אסרה אאסרה קשיא! קשיא. תניא, רבי יהודה אומר, אומר היה רבי מאיר: לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו,
סוטה כ.