הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לד.מסכת סוטה34a
וכיון שניטבלו כו' - בשפת מזרחית בכניסתן לתוכו חזרו המים לאחוריהם שלא היו יורדין מן הכהנים ולמטן אלא שם עומדים והמים הבאים תמיד נגבהים ועולין למעלה כדכתיב קמו נד אחד והכהנים עמדו שם עד שעברו כולם: כמה גובהן של מים גרס: י"ב מיל - כנגד מחנה ישראל. שהיו שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והם עברו כחנייתם רוחב מחניהם עברו יחד כמות שהוא רוחב שנים עשר מיל נמצאו שלא שהו בעברן אלא מהלך שנים עשר מיל של אורך מחניהם עד שעלו אחרונים של סוף המחנה וכנגדן גבהו המים: הוי אומר מים קלים - לרוץ מן האדם וא"כ שהמים לא גבהו אלא שנים עשר מיל וחזרו למקומם נמצא שעדיין לא הספיקו לעבור ובאין מים ושוטפין אותן: כיפין - אולמות ארוקוולו"ד: ואף רחב אמרה לשלוחי יהושע - קודם שעברו את הירדן שעל קריעת ים סוף היו מתפחדין עדיין: עודם בירדן אמר להן יהושע כו' - כדכתיב והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תם כל הדברים אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם וזהו הדבר דהכי כתיב במשה כי אתם עוברים את הירדן אלא ארץ כנען והורשתם וגו' כלומר כשיעברו את הירדן התנה עמהם על מנת להורישם: ושוטפין אותיכם גרסינן בברייתא: הרימו לכם וגו' - הם האבנים שהקימו תחת מצב רגלי הכהנים לזכרון להיות סימן לבנים שעברו אבות את הירדן: שאו מזה מתוך הירדן ממצב וכו' - הם שהקימו בהר עיבל ובנו המזבח וקפלום וקבעום בגלגל: דמדלי איניש אכתפיה - שהאדם עצמו מגביהו על כתיפו ואין אחר מסייעו: תילתא דטעוניה הוא - אינו אלא שליש משאוי שנושא כשמטעינו אחר נמצא שהיה כל אחד מהן נושא משא ק"ך סאין: ומכאן אתה מחשב - כמה היה באשכול שנשאוהו שמנה אנשים והיו מסייעין זה את זה כשמרימין אותו על כתיפן: ממשמע שנאמר - וישאוהו איני יודע שבשנים: אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני - משאוי ומשאוי תחת משאוי שהתחתונים מסייעין את העליונים ובכל אחד היו שני מוטות כיצד שני מוטות הולכין זה אצל זה וארבעה נושאין אותם ושני מוטות אחרים וארבעה בני אדם נושאין אותם והם באלכסון מתחת שנים העליונים מוט אחד לראש האחד ומוט אחד לראש השני והולכין באלכסון ורבי יצחק לאו מקרא שמיע ליה אלא דפשיטא ליה דרימון ותאינה סגי בשנים ויהושע וכלב לא נשאו כלום פשו להו תמניא לאשכול ואם לאו מדרש הראשון המלמדנו דלאו מוט אחד קאמר קרא לא היינו יודעים לכוין שמנה בני אדם למשאו אלא דשמעינן מיניה דשני מוטות היו ואתא רבי יצחק לאשמועינן דשני משאות היו שם וכל אחד שני מוטות: שלא היו באותה עצה - להביא אשכול משונה כזה שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וגבורים וגבוהים: לדברי רבי יהודה - שאמר לא גבהו המים אלא שנים עשר מילין כאורך מחניהם דרך חנייתם עברו בירדן כל רחב מחניהם עברו יחד הילכך לא היה אורך העברה אלא שנים עשר מילין:
שניטבלו רגלי כהנים במים, חזרו המים לאחוריהם, שנאמר: ״וכבוא נושאי הארון עד הירדן וגו׳ ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד״. וכמה גובהן של מים — שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל. דברי רבי יהודה. אמר לו רבי אלעזר ברבי שמעון: לדבריך, אדם קל, או מים קלים? הוי אומר: מים קלים. אם כן, באין מים ושוטפין אותן! אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין, יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: ״ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה׳ את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל״. ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע ״כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף וגו׳״, וכתיב: ״ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד וגו׳״. עודם בירדן אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן — על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: ״והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו׳״. אם אתם עושין כן — מוטב. ואם לאו, באין מים ושוטפין אותיכם. מאי ״אותיכם״ — אותי ואתכם. עודם בירדן אמר להן יהושע: ״הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל וגו׳״, וכתיב: ״למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם וגו׳״, סימן לבנים שעברו אבות את הירדן. עודם בירדן אמר להן יהושע: ״שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה וגו׳״. יכול בכל מלון ומלון — תלמוד לומר: ״אשר תלינו בו הלילה״. אמר רבי יהודה: אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים, ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה. וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה — תילתא דטעוניה הוי. מכאן אתה מחשב לאשכול, שנאמר: ״וישאהו במוט בשנים״. ממשמע שנאמר ״במוט״, איני יודע שבשנים? מה תלמוד לומר ״בשנים״ — בשני מוטות. אמר רבי יצחק: טורטני, וטורטני דטורטני, הא כיצד? שמנה נשאו אשכל, אחד נשא רימון, ואחד נשא תאינה. יהושע וכלב לא נשאו כלום. אי בעית אימא משום דחשיבי. ואי בעית אימא שלא היו באותה עצה. פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא. חד אמר: לדברי רבי יהודה —
סוטה לד.