הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לו.מסכת סוטה36a
כמאן כר' שמעון - דאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום אלמא לא היו העומדין חוץ לגבולין בכלל לא תחיה כל נשמה אבל לר' יהודה כולן בכלל לא תחיה: נתרז - מתקלקל מרעי: והמותי - לשון מהומה ועירבוב הגוף ומה שבתוכו: ביאה ראשונה - בימי יהושע: ביאה שניה - בימי עזרא: ליעשות להם נס - לעלות בזרוע ולא יהיו משתעבדים למלכות אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות כדכתיב מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳): והעלו עולות ושלמים - שכך נצטוו באותה פרשה אבנים שלמות תבנה וגו' וזבחת שלמים וגו': פריו ממעל - עיניו: ושרשיו מתחת - סירוס: מאי והחציו - ביהושע הכי כתיב בהאי קרא דמתני' וכל ישראל וגו' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל למה לי למיכתב והחציו דמשמע או חציו המיוחד או חציו הנזכר במקום אחר: כדרך שחלוקין - השבטים בהר גריזים והר עיבל כדכתיב (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם וגו' ואלה יעמדו על הקללה כך חלוקים באבני אפוד שאמור בהן ששה משמותם וגו' הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת וששה דהר עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב והחציו אותו חציו החקוק באחת מן האבנים: כתולדותם - כסדר לידתן ששה האחרונים כסדרן גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין זהו סדר לידתן וששה ראשונים נכתבו בה יהודה ראובן שמעון ולוי דן ונפתלי כסדר לידתן חוץ מיהודה: ועשרים וחמשה על אבן זו - לקמן פריך ששה אחרונים עשרים וארבע הוא דהוו:
— כרבי שמעון. בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום: עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר: ״את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בהם וגו׳״. ואומר ״תפל עליהם אימתה ופחד ... עד יעבר עמך ה׳״ — זו ביאה ראשונה, ״עד יעבר עם זו קנית״ — זו ביאה שניה. אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא. ואחר כך הביאו את האבנים, ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: ״באר היטב״, והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו, וקיפלו את האבנים, ובאו ולנו בגלגל, שנאמר: ״והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון״. יכול בכל מלון ומלון — תלמוד לומר: ״אשר תלינו בו הלילה״, וכתיב: ״ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו׳״. תנא: צרעה לא עברה עמהם. ולא? והא כתיב: ״ושלחתי את הצרעה לפניך״. אמר רבי שמעון בן לקיש: על שפת ירדן עמדה, וזרקה בהן מרה. וסימתה עיניהן מלמעלה, וסירסתן מלמטה, שנאמר: ״ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת וגו׳״. רב פפא אמר: שתי צרעות הואי, חדא דמשה וחדא דיהושע. דמשה לא עבר, דיהושע עבר. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו׳. מאי ״והחציו״? אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין כאן — כך חלוקין באבני אפוד. מיתיבי: שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר: ״ששה משמותם על האבן האחת וגו׳״. שניה כתולדותם, ולא ראשונה כתולדותם — מפני שיהודה מוקדם. וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו. רבי חנינא בן גמליאל אומר:
סוטה לו.