הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מא:מסכת סוטה41b
מאימת דמתחיל מועד - ומיהו ביו"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא יו"ט ומאתמול נמי לא עבדינן לה דדחקא לה עזרה והאי טעמא מפרש בגמ' ירושלמי (פ"א) במס' מגילה דקתני הקהל מאחרין כשחל להיות בשבת וקאמר מפני הבימה ונעבדה מאתמול דחקא לה עזרה אנקוברי"ר (להפריע) בלע"ז: למלכי בית דוד - אבל לא למלכי בית חשמונאי: אפי' למאן דאמר - בקידושין בפ"ק (דף לב:): אגרופה - כחה של חנופה דאע"ג דאמו מישראל אין ראוי למלכות דעבד היה וזילא מילתא: נתעוותו הדינין - שהחניפו הדיינין את בעלי הדין: ונתקלקלו המעשים - שהגדולים ראו עוברי עבירה ולא מיחו בידם מפני חנופה: ואין אדם שיכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך - שמתוך שלא מיחו בעוברי עבירה למדו הדורות את מעשיהם ונמצא כולן עוברין: לכילי - לשון כלתה נפשי (תהילים קי״ט:פ״א) שמתאוה לשתות יין תדיר: ופליגא - הא דריש לקיש דאמר להחניפו לעשו נתכוון לומר לו ראיתי פניך כראות פני וגו' פליגא אדרבי לוי דאמר לא להחניפו נתכוין אלא לאיים עליו ולהודיעו שהוא רגיל לראות מלאכים: לא ישועו כי אסרם - כשיבואו עליהם יסורין לא יועילם שועה: ויאמר ירמיהו לחנניה הנביא - שאמר נבואת שקר על גלות יכניה וכלי הקודש שגלו עמו בעוד שנתים ימים אני משיבם אל המקום הזה אמן כן יעשה ה' חנופה היא זו שהיה לו לומר בהדיא שקר אתה ניבא:
דמועד. וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת. שמעת מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב! אמר אביי: כולה משום כבודו דמלך. והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד. עומד מכלל דיושב? והאמר מר: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר: ״ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר וגו׳״! כדאמר רב חסדא: בעזרת נשים, הכא נמי בעזרת נשים. ושבחוהו חכמים. שבחוהו, מכלל דשפיר עבד? האמר רב אשי: אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו — אין כבודו מחול, שנאמר: ״שום תשים עליך מלך״, שתהא אימתו עליך! מצוה שאני. וכשהגיע ל״לא תוכל לתת״. תנא משמיה דרבי נתן: באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה — שהחניפו לו לאגריפס. אמר רבי שמעון בן חלפתא: מיום שגבר אגרופה של חנופה — נתעוותו הדינין, ונתקלקלו המעשים, ואין אדם יכול לומר לחבירו ״מעשי גדולים ממעשיך״. דרש רבי יהודה בר מערבא, ואיתימא רבי שמעון בן פזי: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר: ״לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע״, מכלל דבעולם הזה שרי. רבי שמעון בן לקיש אמר, מהכא: ״כראת פני אלהים ותרצני״. ופליגא דרבי לוי. דאמר רבי לוי: משל של יעקב ועשו למה הדבר דומה? לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו, אמר לו: טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ידע ליה מלכא, מיסתפי ולא קטיל ליה. אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם, שנאמר: ״וחנפי לב ישימו אף״, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת, שנאמר: ״לא ישועו כי אסרם״. (סימן: אף עובר גיהנם בידו נידה גולה). ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה — אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר: ״אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים״, ואין ״קוב״ אלא קללה, שנאמר: ״לא קבה אל״, ואין ״לאום״ אלא עוברין, שנאמר: ״ולאם מלאם יאמץ״. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם, שנאמר: ״הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו׳״, מה כתיב אחריו: ״לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה וגו׳״. ואמר רבי אלעזר: כל המחניף לחבירו — סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו — נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד בניו — נופל ביד בן בנו, שנאמר: ״ויאמר ירמיה הנביא [לחנניה] אמן כן יעשה ה׳ יקם ה׳ את דבריך״, וכתיב:
סוטה מא: