הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לח:מסכת סוטה38b
משלהם תהא - אזהרה זו הכהנים יזהירו: ושמו את שמי - תלה הכתוב הדבר בהן להיות ברכה זו שימת שמו על עמו ולא עשאה צורך ישראל אלא צורך מקום: ואברכה מברכיך - דאילו ואני אברכם אישראל קאי כר"ע דאמר באלו טריפות (חולין דף מט.) למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי הגבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר הכהנים מברכים את ישראל והקב"ה מסכים על ידם: לפרקים - בחגים ובמועדים: שאינו עולה בעבודה - קודם שיסיים שליח צבור רצה צריך לעלות על הדוכן: וירד מעשות - אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר: מעיקרא הוו עקרי כרעייהו - ממקומן בעבודה אבל רחוק היה מקומן מן הדוכן ולא מטו עד דגמרה ברכת העבודה: ותנן נמי - בברכות אם הבטחתו כו' רישא הכי איתא העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו שלא תיטרף דעתו בשובו לתפלתו ולא ידע להתחיל מיד בשים שלום ואם הבטחתו שהוא מלומד בדבר ולא תטרף דעתו נושא את כפיו וחוזר לתפלתו: רשאי - לישא את כפיו: והא לא עלה בעבודה - אלא דעקר פורתא וש"מ סגי בהכי שעוקר מעט רגליו לילך לצד הדוכן בעבודה: לברך - בהמ"ז: לטוב עין - שונאי בצע וגומלי חסד בממונן: מכירין בצרי עין - ואין אוכלים משלהם: כי חנם מזורה הרשת - לעיל מיניה משתעי בצרי עין נארבה לדם וגו' כל הון יקר נמצא וגו' כי חנם מזורה הרשת לשון יזורה על נוהו גפרית כך דרכם של ציידים לזרות חטים ושעורים ברשתם כדי שיבואו העופות לאכול ואלו צרי העין חנם מאבדין מזונות שזורין ברשתם בעיני כל בעל כנף שאף הן מכירין בהן ואין נהנין ממזונותיהן: כי כמו שער בנפשו - שער זה על כרחנו לשון פעל הוא ונקודתו מוכחת עליו שחציו קמץ וחציו פתח וטעמו למטה כאילו זה האוכל מירר והשעיר בנפשו של צר עין וכך הוא לשון כתאנים השוערים (ירמיהו כ״ט:י״ז) ומנחם בן סרוק פירשו לשון שיעור תמיד הוא משער כמה יאכל זה ועד מתי: ופטרנוהו בלא מזונות - כלומר למזונות הוצרך ולא היה לו וראה אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו לאונס רעבון ועמד זה עליו והרגו: בלא לוייה - חבורה שילך עמהם: שבשדות - דאניסי במלאכתן ואין יכולין לבא: דלא אניסי - העומדין בבהכ"נ אחורי הכהנים לא אניסי אלא שאין הברכה חשובה עליהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים כדת הלכך אינם בכלל ברכה כדאמרי' כה תברכו פנים כנגד פנים: מבירתא דשחורי - לשון בירה. שחורי מקום: אישתייר בי עשרה - מקצתן עולין לדוכן והעשרה עונין אמן לא אישתייר בי עשרה לא חשיב לברכה לחודייהו הילכך כולן עולין ומברכין לאחיהם שבשדות: אריכי באפי גוצי לא מפסקי - בין כהנים מהיות בכלל ברכה דאם כן אין לדבר סוף:
תהא. והילכתא כוותיה דאביי, ולית הילכתא כוותיה דרב חסדא. (סימן: מתאוה לברכה דוכן בעבודה כוס מכיר נהנה בעגלה). אמר רבי יהושע בן לוי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתאוה לברכת כהנים — שנאמר: ״ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם״. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שמברך — מתברך, ושאינו מברך — אין מתברך, שנאמר: ״ואברכה מברכיך״. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן — עובר בשלשה עשה: ״כה תברכו״, ״אמור להם״, ״ושמו את שמי״. רב אמר: חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא. ולא פליגי, הא — דסליק לפרקים, הא — דלא סליק לפרקים. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה בעבודה, שוב אינו עולה, שנאמר: ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעולה והשלמים״, מה להלן — בעבודה, אף כאן — בעבודה. איני? והא רבי אמי ורבי אסי סלקי! רבי אמי ורבי אסי מעיקרא הוו עקרי כרעייהו, ממטא לא הוה מטו התם. וכדתני רבי אושעיא: לא שנו, אלא שלא עקר את רגליו, אבל עקר את רגליו — עולה. ותנן נמי — אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו — רשאי. והוינן בה: הא לא עקר? אלא דנד פורתא, הכא נמי דעקר פורתא. ואמר רבי יהושע בן לוי: אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר: ״טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל״, אל תיקרי ״יברך״ אלא ״יברך״. ואמר רבי יהושע בן לוי: מנין שאפילו עופות מכירין בצרי העין — שנאמר: ״כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף״. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו — שנאמר: ״אל תלחם את לחם רע עין וגו׳ כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך וגו׳״. רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין, ״אל תלחם״, ״ואל תתאו״. ואמר רבי יהושע בן לוי: אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר: ״וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה״. וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא, לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו. לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה. אמר אדא אמר רבי שמלאי: בית הכנסת שכולה כהנים — כולן עולין לדוכן. למי מברכין? אמר רבי זירא: לאחיהם שבשדות. איני? והתני אבא בריה דרב מנימין בר חייא: עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה! לא קשיא, הא — דאניסי, הא — דלא אניסי. והתני רב שימי מבירתא דשיחורי: בית הכנסת שכולה כהנים — מקצתן עולין, ומקצתן עונין ״אמן״! לא קשיא: הא — דאישתייר בי עשרה, הא — דלא אישתייר בי עשרה. גופא, תנא אבא בריה דרב מנימין בר חייא: עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה. פשיטא, אריכי באפי גוצי לא מפסקי. תיבה — לא מפסקא. מחיצה מאי? תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. איבעיא להו: צדדין מהו? אמר אבא מר בר רב אשי: תא שמע, דתנן: נתכוון להזות לפניו
סוטה לח: