הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לה:מסכת סוטה35b
מאן אמריך דאימריית - מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השבייה ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך: וכתיב שבעה פרים ושבעה אילים - בדברי הימים והכי רישיה דקרא ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים: מילאת כל ארץ ישראל במות - מזבחות דעל כל פסיעה מזבח: כתיב כידון - בדברי הימים כתיב ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא וגו' ובשמואל כתיב גורן נכון: בתחלה - כשבא הארון שם נעשה להם ככידון ההורג שהרג עוזא: ולבסוף - לאחר שנשתהה שם ששה חדשים בבית עובד אדום נעשה נכון שהכין את ביתו דכתיב (שמואל ב ו) ויברך ה' את עובד אדום (אשתו ושמנה כלותיה) אשתו של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד והיינו דכתיב פעלתי השמיני כי ברכו אלהי' (דברי הימים א כו) וכתיב אח"כ ששים ושנים לעובד אדום ושמעתי בשם ר' מנחם בר' חלבו גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי וא"כ הוא ה"ג בתחילה נכון ולבסוף כידון על שם המזבח שתחילתו בנוי וסופו חרב וכידון לשון שבר וחורבן הוא כמו יראו עיניו כידו (איוב כא): נמצאת - סיפא דברייתא דלעיל הוא אלא משום דתנא בה ועל דבר זה נענש עוזא אפסקיה בכל הני: שהעמיד משה בעבר הירדן בערבות מואב - ותנא דברייתא כי קאי בארץ כנען קרי עבר המזרח עבר הירדן וכי קאי בערבות מואב או בשאר המסעות קרי ארץ כנען עבר הירדן והוא עבר המערבי: בגלגל - לאחר שבנו מהן המזבח בהר עיבל קיפלום והביאום לגלגל וקבעום שם: כיצד כתבו - על המזבח בהר עיבל: היאך למדו אומות העולם - העתיקות תורה הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר לא היה לנו מהיכן ללומדה: נוטירין שלהן - סופרים שלהם והם קורין אותן נוטירין: והשיאוה - והעתיקוה כלומר נטלוה משם ע"י העתקה: וכתבו מלמטה - בסוף הדף למען אשר לא ילמדו עוד וגו' לעיל מיניה כתיב כי החרם תחרימם ודבר זה כתבו למטה להודיע לשבעה אומות היושבים חוץ מגבולי ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא אותן שבתוך גבולם נצטוו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים אבל אתם היושבים חוצה לה אם אתם חוזרין בתשובה נקבל אתכם ושבתוכה אין מקבלין שמחמת יראה עושין וה"ג לה בהדיא בתוספתא (פ"ח) אם אתם חוזרין בכם אנו מקבלים אתכם: מ"ט דר"ש - דאמר על גבי סיד כתבוה: על עסקי סיד - שהתורה נכתבה עליו והיתה מגולה לפניהם ולא למדוה: אלא שריפה - גיהנם שכל זמן שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד: ה"ג ושבית שביו לרבות כנענים שבחו"ל - דקרא בחו"ל כתיב כי תצא למלחמה מארץ לחוצה לארץ והכי תניא בספרי כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך לצאת ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת תואר שלא יהיו בכלל לא תחיה כל נשמה דהאי ושבית קרא יתירא הוא:
אמריך (להא) דאימריית ומאן אתא עלך דאיפייסת. ״ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש״, רבי אבהו ורבי אלעזר, חד אמר: שבעים איש היו, וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף. וחד אמר: חמשים אלף היו, וכל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין. ״ויהי כי צעדו נשאי ארון ה׳ ששה צעדים ויזבח שור ומריא״, וכתיב ״שבעה פרים ושבעה אילים״. אמר רב פפא בר שמואל: על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא, על כל שש ושש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים. אמר ליה רב חסדא: אם כן, מילאת את כל ארץ ישראל במות! אלא אמר רב חסדא: על כל שש ושש פסיעות — שור ומריא, על כל ששה סדרים של שש פסיעות — שבעה פרים ושבעה אילים. כתיב ״כידן״, וכתיב ״נכון״. אמר רבי יוחנן: בתחלה כידון, ולבסוף נכון. נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו: אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר: ״בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וגו׳״, ולהלן הוא אומר: ״וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו׳״, ואתיא ״באר״ ״באר״. ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר: ״ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן״. ואחד שהקים בגלגל, שנאמר: ״ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו׳״. תנו רבנן: כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: ״וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו׳״, ואחר כך סדו אותן בסיד. אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות העולם תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן, וקילפו את הסיד והשיאוה. ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו. רבי שמעון אומר: על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה ״ילמדו אתכם לעשות ככל וגו׳״. הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה — היו מקבלין אותן. אמר רבא בר שילא: מאי טעמא דרבי שמעון דכתיב: ״והיו עמים משרפות סיד״ — על עסקי סיד. ורבי יהודה: כי סיד, מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה — אף אומות העולם אין להם תקנה אלא שריפה. כמאן אזלא הא דתניא ״ושבית שביו״ — לרבות כנענים שבחוצה לארץ, שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן?
סוטה לה: