הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לג.מסכת סוטה33a
לימא קסבר רבי - מדאיצטריך קרא שתהא קריאת שמע ככתבה: כל התורה בכל לשון נאמרה - לקרות בבית הכנסת: משום דכתיב שמע - איצטריך והיו דלא תדרשיה לקרית שמע בכל לשון אלא להשמיע לאזניו: תפלה - דקתני מתני' בכל לשון לא צריך קרא דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכוון לבו ליצלי: יחיד - צריך שיסייעוהו מלאכי השרת ציבור לא צריכי להו דכתיב (איוב ל״ו:ה׳) הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים: נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא - שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי להלחם עם יוונים לפני יום הכפורים ונלחמו ביום הכפורים ושמע יוחנן בת קול כשהיה עובד עבודת יום הכפורים: עבידתא - חיל לשון העביד את חילו עבודה גדולה (יחזקאל כט): גסקלגס - שם מלך יון: שאני בת קול - אותה מידה הממונה על כך יודעת בשבעים לשונות מפני שעשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות פעמים לזה ופעמים לזה: דאמר מר - לקמן בפרקא (סוטה דף לו:): ולמדו - ליוסף שבעים לשונות: ה"ג ברכת המזון דכתיב וברכת ולא גרסינן מנלן דלא בעיא קרא דמהיכא תיתי דבעינן לשון קודש: בכל לשון שהיה מברך - לא קבע לו הכתוב לשון: שבועת העדות מנלן - דאי לא כתב קרא איכא למימר דבעינן דומיא דשבועת הר גריזים והר עיבל שהוא בלשון הקודש: ושמעה - מדלא כתיב והשביעוה באלה: יעננו בקול - במתן תורה ובלשון הקודש ניתנה: לדבר שהוא מעשה מעכב - בה כגון חליצה ורקיקה דככה משמע עיכובא דאסור לשנות וסמכו ליעשה לומר שהמעשה מעכב:
התורה בכל לשון נאמרה, דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה, ״והיו״ דכתב רחמנא, למה לי? איצטריך, משום דכתיב ״שמע״. לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלשון קודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון — ״שמע״ דכתב רחמנא למה לי? איצטריך, משום דכתיב ״והיו״. תפלה: רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי. ותפלה בכל לשון? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי — אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! לא קשיא: הא — ביחיד, הא — בצבור. ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא: יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר: נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא. ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר: בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו. וכתבו אותה שעה, וכיוונו. ובלשון ארמי היה אומר! אי בעית אימא: בת קול שאני, דלאשמועי עבידא. ואי בעית אימא: גבריאל הוה. דאמר מר: בא גבריאל ולימדו שבעים לשון. ברכת המזון — דכתיב: ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך״ — בכל לשון שאתה מברך. שבועת העדות — דכתיב: ״ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה״ — בכל לשון שהיא שומעת. שבועת הפקדון — אתיא ״תחטא״ ״תחטא״ משבועת העדות. ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים וחליצה כו׳, עד מקרא ביכורים כיצד ״וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך״, ולהלן הוא אומר ״וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל״, מה ״ענייה״ האמורה להלן בלשון הקודש — אף כאן בלשון הקודש. ולוים גופייהו מנלן? אתיא ״קול״ ״קול״ ממשה. כתיב הכא ״קול רם״, וכתיב התם: ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״, מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש. חליצה כיצד וכו׳. ורבנן, האי ״ככה״ מאי עבדי ליה? מיבעי להו, לדבר שהוא מעשה מעכב. ורבי יהודה מ״כה״, ״ככה״. ורבנן, ״כה״ ״ככה״ לא משמע להו.
סוטה לג.