הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מב.מסכת סוטה42a
ויהי הוא בשער בנימין - לאחר כמה ימים היה ירמיה יוצא מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלוק נחלה שנפלה לו ותפסו יראיה ויאמר לו אל הכשדים אתה נופל: גמולה - בדולה כמו ויגמל (בראשית כא): משך ידו - הקב"ה מהיות את לוצצים: לא יגורך רע - לא יגור עמך רע וגבי מספרי לשון הרע כתיב דכתיב בההוא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו': מתני' משוח מלחמה - כהן שנתרבה לכך שנאמר ונגש הכהן וגו' ובגמרא פריך מאי קאמר: ויקומו האנשים - כתיב גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז בדברי הימים ששבו מבני יהודה הרבה ושם היה נביא עודד שמו והוכיחם לבני ישראל ואמר להם בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם בהם לאין מרפא ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים שמעוני והשיבו את השביה וגו': לכל כושל - כל הכושלים שבהם שאינן יכולין לילך ברגליהם: צהלת סוסים - צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא: קלגסין - חיילות: הגפת תריסין - מגיפין וסוגרין ומדבקין התריסין זה סמוך לזה כדי שינקשו זה על זה והקול נשמע כקול המון לאיים על שכנגדם: שובך - שר צבא הדרעזר: גמ' מאי קאמר - היכי יליף לשון הקודש מהכא: דומיא דשוטר - תירוצא היא השופט ממונה על השוטר ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף: ואימא סגן - מדבר דברים הללו דהא ממונה הוא ויש ממונה על גביו: למה סגן ממונה - לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן: שאם אירע כו' - אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול אין לסגן גדולה של כלום: מאי שנא שמע ישראל - למה מתחיל בלשון זה: פעמיים מדבר עמהם אחת בספר - כשיצאו מארצם:
הוא בשער בנימן ושם בעל פקדת ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נפל. ויאמר לו ירמיהו שקר אינני נפל אל הכשדים וגו׳״, וכתיב: ״ויתפש ירמיהו ויבאהו אל השרים״. ואמר רבי אלעזר: כל עדה שיש בה חנופה — מאוסה כנדה, שנאמר: ״כי עדת חנף גלמוד״, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה. מאי ״גלמודה״ — גמולה מבעלה. ואמר רבי אלעזר: כל עדה שיש בה חנופה — לסוף גולה, כתיב הכא: ״כי עדת חנף גלמוד״, וכתיב התם: ״ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה וגו׳״. אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע. כת ליצים — דכתיב: ״משך ידו את לצצים״. כת חניפים — דכתיב: ״כי לא לפניו חנף יבוא״. כת שקרים — דכתיב: ״דבר שקרים לא יכון לנגד עיני״. כת מספרי לשון הרע — דכתיב: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע״, צדיק אתה ה׳ — לא יגור במגורך רע. הדרן עלך אלו נאמרין משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם — בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר: ״והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן״ — זה כהן משוח מלחמה, ״ודבר אל העם״ — בלשון הקודש. ״ואמר אליהם שמע ישראל וגו׳ על אויביכם״ — ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר: ״ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון וגו׳״. על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. ״אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו׳״. ״אל ירך לבבכם״ — מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות, ״אל תיראו״ — מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין, ״אל תחפזו״ — מקול קרנות, ״אל תערצו״ — מפני קול צווחות. ״כי ה׳ אלהיכם ההלך עמכם״. הם באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו — לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו — לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן, ״כי ה׳ אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם וגו׳״ — זה מחנה הארון. גמ׳ מאי קאמר? הכי קאמר: שנאמר ״ודבר״, ולהלן אומר ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״, מה להלן בלשון הקודש — אף כאן בלשון הקודש. תנו רבנן: ״ונגש הכהן ודבר אל העם״. יכול כל כהן שירצה — תלמוד לומר: ״ודברו השטרים״, מה שוטרים בממונה, אף כהן בממונה. ואימא כהן גדול? דומיא דשוטר, מה שוטר שיש ממונה על גביו — אף כהן שיש ממונה על גביו. כהן גדול נמי, האיכא מלך על גביו! בעבודתו קאמר. ואימא סגן! סגן לאו ממונה הוא. דתניא, אמר רבי חנינא סגן הכהנים: למה סגן ממונה — שאם אירע בו פסול בכהן גדול, נכנס ומשמש תחתיו. ״ואמר אליהם שמע ישראל״. מאי שנא ״שמע ישראל״? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית — אי אתם נמסרין בידם. ״אל ירך לבבכם אל תיראו כו׳״. תנו רבנן: פעמיים מדבר עמם, אחת בספר, ואחת במלחמה. בספר מה הוא אומר —
סוטה מב.