הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מ.מסכת סוטה40a
בהזכרת השם - כשהכהנים מזכירין את השם: פסוקא לקבל פסוקא - שהכהנים אומרים פסוק ראשון והם אומרים אחד מאלו ובשני היו אומרים את השני ובשלישי את השלישי וכן במוסף וכן במנחה שהרי כולן שלשה שלשה הם: אינו אלא טועה - שלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש: ואינו מסביר פנים - להראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך: אמוריה - המתרגם לרבים מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה: לא צריך לדידך - חכם הוא כמו בעליך: יקרא דמלכותא - שהרי רבי אבהו נשוא פנים בבית המלך כדאמרי' בחגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) אמר דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין קמיה רבה דעמיה מדברנא לאומתיה: ותו רבנן אימנו עליה - ועוד זו מענוותנותו: דנפישי עליה חובות - שהיה צריך ללוות: אמר ר' אבהו אית לן רבה - חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני כדי שיושיבוהו בראש ונותנין לו מנות ומעשירין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו כדתניא והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו (יומא דף יח.): ה"ג רבי אבהו דרש באגדתא: שמעתתא - הלכות דינין ואיסור וטהרות: סידקית - כלי מלאכות נשים ועניים כגון פלכים מחטין וצינורות: לא על מוכר סידקית - בתמיה מתוך שדמיהם קלים יש להם קונים הרבה ולהפיס דעתו הוא אומר: על שאנו מודים לך - על שנתת בלבנו להיות (מודים לך) דבוקים בך ומודים לך: רבי סימאי - מוסיף הוא וכן כולם מוסיפין הן על הראשונים: שמעוני אחי ועמי - מזהירם היה להתנדב לבדק הבית לבנין המקדש: אם אתם שומעים לי - להיות שלימים למקום אחיי וחבריי אתם אלמא המלך אימת צבור עליו אם כשרים הם: עמי אתם - כבושים תחתי: לאו משום אימתא דציבורא - מפני שמסתלקין בגדיו העשויין למדתו בהגבהת ידיו ונראין סנדליו לצבור והן אין ראוין לראות מפני טיט שעליהן: דילמא מפסקא רצועה - וגנאי הוא לעצמו ומתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת ויתיב למקטריה וחביריו מברכין ואתי למימר אינו ראוי לנשיאות כפים והלך וישב לו:
דיומא דכיפורי מאי אמר? אמר מר זוטרא, ואמרי לה במתניתא: ״הנה כי כן יברך גבר ירא ה׳״. ״יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך״. ״וראה בנים לבניך שלום על ישראל״. היכן אומרן? רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה, ורב ששת אמר: בהזכרת השם. פליגי בה רב מרי ורב זביד. חד אמר: פסוקא לקבל פסוקא, וחד אמר: אכל פסוקא אמר להו לכולהו. אמר רבי חייא בר אבא: כל האומרן בגבולין — אינו אלא טועה. אמר רבי חנינא בר פפא: תדע דבמקדש נמי לא מיבעי למימרינהו, כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין? אמר רבי אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מסביר פנים? אמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא להו, כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו — אנא נמי לא אמינא להו. ואמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא עינותנא אנא. כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דאמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד — אמינא לאו עינותנא אנא. ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו? דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו: הא דידן לא צריך ליה לדידך, והאי דגחין וזקיף עליה — יקרא בעלמא הוא דעביד ליה. אזלא דביתהו ואמרה ליה לרבי אבהו. אמר לה: ומאי נפקא ליך מינה? מיני ומיניה יתקלס עילאה. ותו, רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה ברישא, כיון דחזיה לרבי אבא דמן עכו דנפישי ליה בעלי חובות, אמר להו: איכא רבה. רבי אבהו ורבי חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא, רבי אבהו דרש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא. שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא, ואזול לגביה דרבי אבהו. חלש דעתיה. אמר ליה: אמשל לך משל למה הדבר דומה: לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית, על מי קופצין — לא על זה שמוכר מיני סידקית? כל יומא: הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר. ההוא יומא אלויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה, ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה. בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים? אמר רב: ״מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על שאנו מודים לך״. ושמואל אמר: ״אלהי כל בשר, על שאנו מודים לך״. רבי סימאי אומר: ״יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך״. נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי: ״ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו, על שאנו מודים לך״. רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי: ״כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו, ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, על שאנו מודים לך״. אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לכולהו. אמר רבי יצחק: לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה. רב נחמן אמר: מהכא: ״ויקם דויד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי״. אם ״אחי״ למה ״עמי״, ואם ״עמי״ למה ״אחי״? אמר רבי אלעזר: אמר להם דוד לישראל: אם אתם, שומעין לי — אחי אתם, ואם לאו — עמי אתם, ואני רודה אתכם במקל. רבנן אמרי מהכא: דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן. וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. מאי טעמא — לאו משום כבוד צבור? אמר רב אשי: לא, התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה, ואמרי: בן גרושה או בן חלוצה הוא. ובמקדש ברכה אחת כו׳.
סוטה מ.