הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לח.מסכת סוטה38a
ככתבו - ביו"ד ה"י: בכינויו - באל"ף דל"ת: כנגד כתפותיהם - מפני שצריך נשיאות כפים כדאמרי' בברייתא בגמרא: ובמקדש - למעלה מראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם: שאין מגביה למעלה מן הציץ את ידיו - מפני שהשם כתוב עליו: גמ' בנשיאות כפים - שיגביהו את ידיהם: קשיא ליה לרבי יונתן - אהך גזירה שוה אי בגז"ש ילפת לה איכא למיפרך מה למלואים שכן קרבן ציבור כדכתיב (ויקרא ט׳:כ״ב) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וכולן של ציבור כדכתיב קחו שעיר עזים וגו' וראש חדש הוה כדכתיב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' (שמות מ׳:ב׳) והוא היה יום שמיני למלואים כדתניא בסדר עולם אותו היום נטל עשר עטרות: ר' נתן אומר אינו צריך - משום דפרכא ליה גז"ש מייתי ליה בהקישא: אף בניו בנשיאות כפים - ולא תיקשי תו שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש: וכתיב כל הימים - ולא תיקשי לך תו ראש חדש ועבודת צבור: ואיתקש ברכה לשירות - כלומר ואע"ג דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא אלא שירות לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים איתקוש ברכה ושירות בקרא אחרינא כדאמרי' לעיל לשרתו ולברך בשמו: בשם המיוחד - ככתבו: בכל המקום ס"ד - וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר הכתיב (שמות ג׳:ט״ו) זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא (פסחים דף נ.) ועוד וכי בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב אבא אליך והוא לא יחד מקום להזכרת השם: מסורס הוא - מהופך בכל המקום אשר אבא אליך באהל מועד שבמדבר ובשילה ובבית עולמים: או אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף - שאין הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים: לשנים קורא כהנים - כשיש שם שני כהנים לברך שליח צבור כשגמר ברכת הודאה קורא אותן כהנים והן הופכין פניהן שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל דהא אמרינן לקמן יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו': אמור להם - מקרא דלהם נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן לברך: כהן קורא כהנים - אם שליח צבור כהן הוא קורא ומזהיר את חביריו העומדים לפניו להחזיר פניהם ולברך את ישראל ואם ישראל הוא אינו קורא כהנים:
ובמדינה בכינויו. במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול, שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר: ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם״. גמ׳ תנו רבנן: ״כה תברכו״ — בלשון הקודש. אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון? נאמר כאן ״כה תברכו״, ונאמר להלן ״אלה יעמדו לברך את העם״. מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש. רבי יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״כה״ — עד שיאמרו בלשון הזה. תניא אידך: ״כה תברכו״ — בעמידה. אתה אומר בעמידה, או אינו אלא אפילו בישיבה? נאמר כאן ״כה תברכו״, ונאמר להלן ״אלה יעמדו לברך״. מה להלן בעמידה — אף כאן בעמידה. רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״לשרתו ולברך בשמו״. מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה. ומשרת גופיה מנלן — דכתיב: ״לעמד לשרת״. תניא אידך: ״כה תברכו״ — בנשיאות כפים. אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים? נאמר כאן ״כה תברכו״, ונאמר להלן ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם״. מה להלן בנשיאות כפים — אף כאן בנשיאות כפים. קשיא ליה לרבי יונתן: אי מה להלן כהן גדול וראש חודש ועבודת צבור, אף כאן כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור? רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״הוא ובניו כל הימים״, מקיש בניו לו: מה הוא בנשיאות כפים — אף בניו בנשיאות כפים. וכתיב: ״כל הימים״. ואיתקש ברכה לשירות. ותניא אידך: ״כה תברכו את בני ישראל״ — בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי? תלמוד לומר: ״ושמו את שמי״ — שמי המיוחד לי. יכול אף בגבולין כן — נאמר כאן ״ושמו את שמי״, ונאמר להלן ״לשום את שמו שם״. מה להלן — בית הבחירה, אף כאן בבית הבחירה. רבי יאשיה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך״. בכל מקום סלקא דעתך? אלא מקרא זה מסורס הוא: בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך — שם אזכיר את שמי. והיכן אבוא אליך וברכתיך — בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי — בבית הבחירה. תניא אידך: ״כה תברכו את בני ישראל״, אין לי אלא בני ישראל. גרים, נשים, ועבדים משוחררים, מנין? תלמוד לומר: ״אמור להם״, לכולהו. תניא אידך: ״כה תברכו״ — פנים כנגד פנים. אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? תלמוד לומר: ״אמור להם״, כאדם האומר לחבירו. תניא אידך: ״כה תברכו״ — בקול רם. או אינו אלא בלחש? תלמוד לומר: ״אמור להם״ — כאדם שאומר לחבירו. אמר אביי: נקטינן, לשנים קורא ״כהנים״, ולאחד אינו קורא ״כהן״, שנאמר: ״אמור להם״ — לשנים. ואמר רב חסדא: נקטינן, כהן קורא ״כהנים״, ואין ישראל קורא ״כהנים״, שנאמר: ״אמור להם״, אמירה
סוטה לח.