הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ט.מסכת מגילה9a
גופן - כתיבה: כאן בגופן שלנו - מתניתין דקתני בכל לשון שלא שינה את הכתב אלא ששינה את הלשון וברייתא בגופן שלהן: הא - דאמר עד שיכתבנו בכתב אשורית: רבן שמעון בן גמליאל היא - דפליג אדרבנן במתניתין: אי רבן שמעון בן גמליאל - אמאי קתני בברייתא עד שיכתבנו אשורית: אלא לא קשיא - גרסינן: והיו הדברים האלה - כתיב בתפילין ומזוזות שכתובין בהן פרשיות של שמע: בשאר ספרים - נביאים וכתובים: מכלל דתנא קמא - בתמיהה והא תנא קמא שרי בכל לשון: רבותינו אמרו - רבן שמעון בן גמליאל: תלמי - מלך מצרים היה: אלהים ברא בראשית - את השמים שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני: אעשה אדם - שמכאן פקרו האומרים שתי רשויות הן דכתיב נעשה אדם (בראשית א׳:כ״ו): ויכל ביום הששי - שלא יאמר אם כן עשה מלאכה בשבת דהא כתיב ויכל ביום השביעי והוא לא יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו מה היה העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה וזהו גמרו: זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם - דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה שני פרצופין לכן כתבו בראו שכך נברא אדם בשני פרצופים: בקרוביה - שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה: נושא בני אדם - דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל: הרגו שור - שלא יאמר רצחנים היו אבותיכם שהרי אביהם מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא כבהמות ולא הקפיד על הבהמות: ובשאר ארצות - שלא יאמר שקר כתוב בתורה שהרי קהת מיורדי מצרים היה וכשאתה מונה שנותיו של קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של משה כולן אין מגיעות לד' מאות שנה כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה צא מהם ששים של יצחק ומאה ול' שחיה יעקב כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר וכן היתה הגזרה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית ט״ו:י״ג) ולא נאמר במצרים אלא בארץ לא להם וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גרים ושלשים של קודם לכן לא נמנו בגזרה דהא זרעך כתיב: זאטוטי - לשון חשיבות אבל נערי לשון קטנות ויאמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה: ואל זאטוטי בני ישראל - באותה פרשה עצמה ולפי שכתבו זאטוטי תחילה חזרו וכתבום כשמם הראשון ולא כתבו ואל אצילי בני ישראל:
בגופן שלנו, כאן בגופן שלהן. אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לההיא? בגופן שלהן, מאי איריא מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא? אפילו מקרא שכתבו מקרא ותרגום שכתבו תרגום נמי. דהא קתני: עד שיכתבנו אשורית על הספר בדיו! אלא, לא קשיא: הא רבנן, הא רבן שמעון בן גמליאל. אי רבן שמעון בן גמליאל הא איכא יונית! אלא, לא קשיא: כאן בספרים, כאן בתפלין ומזוזות. תפלין ומזוזות מאי טעמא? משום דכתיב בהו: ״והיו״ — בהוייתן יהו, מאי תרגום שכתבו מקרא איכא? בשלמא תורה — איכא ״יגר שהדותא״, אלא הכא מאי תרגום איכא? אלא, לא קשיא: כאן במגילה, כאן בספרים. מגילה מאי טעמא, דכתיב בה: ״ככתבם וכלשונם״. מאי תרגום שכתבו מקרא איכא? אמר רב פפא: ״ונשמע פתגם המלך״. רב נחמן בר יצחק אמר: ״וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן״. רב אשי אמר: כי תניא ההיא בשאר ספרים, ורבי יהודה היא. דתניא: תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית, ורבותינו התירו יונית. והכתיב ״והיו״! אלא אימא: ספרים נכתבים בכל לשון, ורבותינו התירו יונית. התירו?! מכלל דתנא קמא אסר! אלא אימא: רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית. ותניא אמר רבי יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית — לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך. דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד, ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו: ״אלהים ברא בראשית״. ״אעשה אדם בצלם ובדמות״. ״ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי״. ״זכר ונקבה בראו״, ולא כתבו ״בראם״. ״הבה ארדה ואבלה שם שפתם״. ״ותצחק שרה בקרוביה״. ״כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס״. ״ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם״. ״ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה״. ״וישלח את זאטוטי בני ישראל״. ״ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו״.
מגילה ט.