הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כא.מסכת מגילה21a
משפט ביום - דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו (דברים כ״א:ט״ז) אורעה כל הפרשה כולה להיות דין במס' סנהדרין בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:): לטהרת מצורע - בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת: דאמר מר קצירה וספירת בלילה - ויליף לה במס' מנחות מקראי: כל הלילה עד הבוקר - על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר: וכר' יוסי - דאמר במסכת מנחות אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אף זו היתה תמיד ומהו תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם אבל לרבנן טפחו של זה מסדר בצד טפחו של מסלק: הדרן עלך הקורא למפרע מתני' הקורא עומד ויושב - אם רצה עומד אם רצה יושב: קראוה שנים - יחד יצאו ולא אמרינן אין שני קולות נשמעין כאחד: לא יברך - אין צריך לברך: בשני ובחמישי בשבת ובשבת במנחה - עזרא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא דף פב.) והכא אשמעינן דשלשה הן כהן ולוי וישראל: ואין מוסיפין עליהן - שלא יקשה לצבור מפני שהן ימי מלאכה ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילין לדרוש: ואין מפטירין - משום האי טעמא גופיה: הפותח והחותם - בגמ' מפרש: ואין מוסיפין עליהן - בראשי חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול מלאכה דמלאכת דבר האבד מותרת: גמ' מה שאין כן בתורה - שאין קורין בתורה בצבור מיושב: כביכול - נאמר בהקב"ה כבאדם שיכול להאמר בו כן: שלא ישב על גבי המטה - אלא או שניהם על גבי המטה או שניהם על גבי קרקע: ולומד - מפי הגבורה: יושב ושונה - שנית לבדו מה שלמד: רכות - דברים רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען:
משפט ביום — אף כאן ביום. ולעריפת העגלה, אמרי דבי רבי ינאי: כפרה כתיב בה, כקדשים. ולטהרת מצורע, דכתיב: ״זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו״. כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו׳, דאמר מר: קצירה וספירה — בלילה, והבאה — ביום. ולהקטר חלבים ואברים, דכתיב: ״כל הלילה עד הבוקר״. זה הכלל: דבר שמצותו ביום — כשר כל היום. זה הכלל לאתויי מאי? לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין, וכרבי יוסי. דתניא, רבי יוסי אומר: סילק את הישנה שחרית, וסידר את החדשה ערבית — אין בכך כלום. ומה אני מקיים (״לפני ה׳ תמיד״) — שלא יהא שולחן בלא לחם. דבר שמצותו בלילה — כשר כל הלילה. לאתויי מאי? לאתויי אכילת פסחים, ודלא כרבי אלעזר בן עזריה. דתניא: ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״, אמר רבי אלעזר בן עזריה: נאמר כאן ״בלילה הזה״ ונאמר להלן ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות. הדרן עלך הקורא למפרע הקורא את המגילה — עומד ויושב. קראה אחד, קראוה שנים — יצאו. מקום שנהגו לברך — יברך, ושלא לברך — לא יברך. בשני, וחמישי, בשבת במנחה — קורין שלשה. אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה — מברך לפניה ולאחריה. בראשי חדשים ובחולו של מועד — קורין ארבעה. אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה — מברך לפניה ולאחריה. זה הכלל: כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב — קורין ארבעה, ביום טוב — חמשה, ביום הכפורים — ששה, בשבת — שבעה. אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה — מברך לפניה ולאחריה. גמ׳ תנא: מה שאין כן בתורה. מנהני מילי? אמר רבי אבהו, דאמר קרא: ״ואתה פה עמד עמדי״, ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו. כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה. ואמר רבי אבהו: מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע, שנאמר: ״ואתה פה עמד עמדי״. תנו רבנן: מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד. משמת רבן גמליאל, ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב. והיינו דתנן: משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה. כתוב אחד אומר: ״ואשב בהר״, וכתוב אחד אומר: ״ואנכי עמדתי בהר״! אמר רב: עומד ולומד, יושב ושונה. רבי חנינא אמר: לא עומד ולא יושב אלא שוחה. רבי יוחנן אמר: אין ״ישיבה״ אלא לשון עכבה, שנאמר: ״ותשבו בקדש ימים רבים״. רבא אמר: רכות מעומד, וקשות מיושב. קראה אחד, קראוה שנים יצאו וכו׳.
מגילה כא.