הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כט.מסכת מגילה29a
להכנסת כלה - ללוותה מבית אביה לבית חופתה: כגון דחייצי גברי מאבולא לסיכרא - מחיצת אנשים משער העיר עד בית הקברות מקום שסופדין אותו שם: כנתינתה - של תורה: דשף ויתיב - ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהילים ק״ב:ט״ו): דכי מרחקנא פרסה - אני נכנס להתפלל בתוכו: רב ששת - סגי נהור הוה: בית רבינו - רב: וככרמל בים יבא - למדנו שעבר כרמל את הים ואימתי היה בשעת מתן תורה: כשמה - כמשמעה: אדמקיפנא אדרי איעול בהא - בעוד שאקיף שורות של בתים הללו אכנס דרך הבית הזה ואקצר את הדרך ממבוי למבוי ובית הכנסת בין שניהן: מעיקרא - קודם שנבנה בית הכנסת שם: ארישא - משום כבודן של מתים אאין נוהגין בהן קלות ראש קאי: מתני' קורין בפרשת שקלים - להודיע שיביאו שקליהן באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה כדאמרינן בגמרא: ומפסיקין לשבת הבאה - מלומר פרשה שנייה כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן: פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה: ברביעית החודש הזה לכם - ששם פרשת הפסח ובש"ס ירושלמי גרסינן אמר ר' חמא בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל: לכל מפסיקין - מלקרות בענין היום וקורין בענין מועד מעין המאורע: למעמדות - וקורין במעשה בראשית כדקתני לקמן במתניתין: גמ' משמיעין על השקלים - בהכרזת בית דין:
תלמוד תורה להוצאת המת, ולהכנסת הכלה. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה. במה דברים אמורים — בשאין שם כל צורכו, אבל יש שם כל צורכו — אין מבטלין. וכמה כל צורכו? אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: תריסר אלפי גברי, ושיתא אלפי שיפורי. ואמרי לה: תריסר אלפי גברי, ומינייהו שיתא אלפי שיפורי. עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא. רב ששת אמר: כנתינתה כך נטילתה. מה נתינתה בששים ריבוא, אף נטילתה בששים ריבוא. הני מילי למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני — לית ליה שיעורא. תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שגלו — שכינה עמהן. גלו למצרים — שכינה עמהן, שנאמר: ״הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו׳״. גלו לבבל — שכינה עמהן, שנאמר: ״למענכם שלחתי בבלה״. ואף כשהן עתידין ליגאל — שכינה עמהן, שנאמר: ״ושב ה׳ אלהיך את שבותך״. ״והשיב״ לא נאמר, אלא ״ושב״. מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות. בבבל היכא? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל, ובבי כנישתא ד״שף ויתיב״ בנהרדעא. ולא תימא הכא והכא, אלא זמנין הכא וזמנין הכא. אמר אביי: תיתי לי, דכי מרחיקנא פרסה, עיילנא ומצלינא התם. אבוה דשמואל [ולוי] הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אתאי שכינה, שמעו קול ריגשא [קמו ונפקו. רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אתאי שכינה] ולא נפק. אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה. אמר לפניו: רבונו של עולם, עלוב ושאינו עלוב, מי נדחה מפני מי? אמר להו: שבקוהו. ״ואהי להם למקדש מעט״, אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ורבי אלעזר אמר: זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא, מאי דכתיב: ״ה׳ מעון אתה היית לנו״, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד: ״ה׳ אהבתי מעון ביתך״, הואי גריסנא בבי כנישתא. תניא, רבי אלעזר הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, שנאמר: ״כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא״, והלא דברים קל וחומר: ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה, נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה — על אחת כמה וכמה. דרש בר קפרא, מאי דכתיב: ״למה תרצדון הרים גבנונים״, יצתה בת קול ואמרה להם: למה תרצו דין עם סיני? כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני. כתיב הכא: ״גבנונים״, וכתיב התם: ״או גבן או דק״. אמר רב אשי: שמע מינה האי מאן דיהיר — בעל מום הוא. אין עושין אותו קפנדריא מאי ״קפנדריא״? אמר רבא: קפנדריא כשמה. מאי כשמה? כמאן דאמר: אדמקיפנא אדרי, איעול בהא. אמר רבי אבהו: אם היה שביל מעיקרא — מותר. אמר רב נחמן בר יצחק: הנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא — מותר לעשותו קפנדריא. ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת להתפלל — מותר לעשותו קפנדריא, שנאמר: ״ובבא עם הארץ לפני ה׳ במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב״. עלו בו עשבים — לא יתלוש, מפני עגמת נפש. והתניא: אינו תולש ומאכיל, אבל תולש ומניח! כי תנן נמי מתניתין — תולש ומאכיל תנן. תנו רבנן: בית הקברות, אין נוהגין בהן קלות ראש. אין מרעין בהן בהמה, ואין מוליכין בהן אמת המים, ואין מלקטין בהן עשבים. ואם ליקט — שורפן במקומן, מפני כבוד מתים. אהייא? אילימא אסיפא — כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא? אלא ארישא. מתני׳ ראש חדש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים. חל להיות בתוך השבת — מקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת אחרת. בשניה ״זכור״. בשלישית פרה אדומה. ברביעית ״החודש הזה לכם״. בחמישית חוזרין לכסדרן. לכל מפסיקין: בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים, בתעניות ובמעמדות, וביום הכפורים. גמ׳ תנן התם: באחד באדר משמיעין על השקלים,
מגילה כט.