הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כז:מסכת מגילה27b
חבר עיר - תלמיד חכם המתעסק בצרכי צבור: ליכא קדושה - שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה: ורבנן - אמרי אי איכא למיחש בין רב למעט הכא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך ולא משכחת מכירה בבית הכנסת אלא לא חיישינן דכיון דשקיל דמי ומעלי להו בקדושה מעולה כל דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים כדקתני סיפא: מתני' אלא על תנאי - ואפילו מרבים לרבים אסר ר' מאיר מכירת חלוטין דדרך בזיון הוא [כלומר אינן בעיניו לכלום]: וחכמים אומרים וכו' ממכר עולם - ליחיד ולכל תשמיש חוץ מד' דברים: לבית המים - לכביסה אי נמי לבית מי רגלים: גמ' בד' אמות של תפלה - לאחר זמן: קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא - שאין לך ד"א בהן שלא התפללו בהן עוברי דרכים: תני ישהה - כדי הילוך ארבע אמות: משום ניצוצות - שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו: במה הארכת ימים - באיזה זכות: כפה - צעיף: אסר ריתא - מין גמי: דתיטום בשיראי - סתום ומכוסה במעילין סתמום פלשתים תרגומו טמונין פלשתאי (בראשית כ״ו:ט״ו): איכלל - כשנכנס לחופה: [שלחן] - היו פושטות בגדיהן: וכן למר - אף אתה תהא מבורך לכך שמא היה עת רצון ותתקיים אף בי: קפנדריא - מקצר הילוכו דרך בית הכנסת: ולא פסעתי על ראשי עם קודש - כשהיו התלמידין בבית המדרש על גבי קרקע ההולך על גבי מסיבתן לישב למקומן נראה כפוסע על ראשי העם: ולא נשאתי כפי - לדוכן לברכת כהנים לפי שהכהנים צריכין לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו (במצותיו וצונו) בקדושתו של אהרן במסכת סוטה (דף לט.):
עיר, אבל יש שם חבר עיר — תינתן לחבר עיר. וכל שכן דעניי דידי ודידכו עלי סמיכי. מתני׳ אין מוכרין את של רבים ליחיד, מפני שמורידין אותו מקדושתו, דברי רבי מאיר. אמרו לו: אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה. גמ׳ שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי מאיר! ורבי מאיר, מעיר גדולה לעיר קטנה — מעיקרא קדישא, השתא נמי קדישא. מרבים ליחיד ליכא קדושה. ורבנן — אי איכא למיחש, כי האי גוונא נמי איכא למיחש, משום ״ברוב עם הדרת מלך״. מתני׳ אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי, שאם ירצו יחזירוהו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: מוכרין אותו ממכר עולם, חוץ מארבעה דברים: למרחץ, ולבורסקי, לטבילה, ולבית המים. רבי יהודה אומר: מוכרין אותה לשם חצר, והלוקח — מה שירצה יעשה. גמ׳ ולרבי מאיר, היכי דיירי בה? הא הויא לה רבית! אמר רבי יוחנן: רבי מאיר בשיטת רבי יהודה אמרה, דאמר: צד אחד ברבית מותר. דתניא: הרי שהיה נושה בחבירו מנה, ועשה לו שדהו מכר, בזמן שמוכר אוכל פירות — מותר, לוקח אוכל פירות — אסור. רבי יהודה אומר: אפילו לוקח אוכל פירות — מותר. ואמר רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונן שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה, ולוקח אוכל פירות היה. אמרו לו: משם ראיה?! מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח. מאי בינייהו? צד אחד ברבית איכא בינייהו. מר סבר: צד אחד ברבית מותר, ומר סבר: צד אחד ברבית אסור. רבא אמר: דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור, והכא רבית על מנת להחזיר איכא בינייהו. מר סבר: רבית על מנת להחזיר מותר, ומר סבר: אסור. וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם וכו׳. אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם להשתין מים בתוך ארבע אמות של תפלה. אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן? תנינא, רבי יהודה אומר: מוכרין אותה לשום חצר, ולוקח — מה שירצה יעשה. ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת, דקביע קדושתיה. אבל ארבע אמות, דלא קביע קדושתייהו — לא. תני תנא קמיה דרב נחמן: המתפלל — מרחיק ארבע אמות ומשתין, והמשתין — מרחיק ארבע אמות ומתפלל. אמר ליה: בשלמא המשתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל — תנינא: כמה ירחיק מהן ומן הצואה, ארבע אמות. אלא: המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין למה לי? אי הכי, קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא. תני: ישהה. בשלמא משתין ישהה כדי הילוך ארבע אמות, משום ניצוצות. אלא: מתפלל ישהה כדי הילוך ארבע אמות, למה לי? אמר רב אשי: שכל ארבע אמות תפלתו סדורה בפיו, ורחושי מרחשן שפוותיה. זלפ״ן סימן. שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפלה, ולא כניתי שם לחבירי, ולא ביטלתי קידוש היום. אמא זקינה היתה לי, פעם אחת מכרה כפה שבראשה והביאה לי קידוש היום. תנא: כשמתה, הניחה לו שלוש מאות גרבי יין. כשמת הוא, הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין. רב הונא הוה אסר ריתא וקאי קמיה דרב, אמר ליה: מאי האי? אמר ליה: לא הוה לי קידושא, ומשכנתיה להמיינאי ואתאי ביה קידושא. אמר ליה: יהא רעוא דתיטום בשיראי. כי איכלל רבה בריה, רב הונא איניש גוצא הוה, גנא אפוריא. אתיין בנתיה וכלתיה שלחן ושדיין מנייהו עליה עד דאיטום בשיראי. שמע רב ואיקפד, אמר: מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך: ״וכן למר״. שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת, ולא פסעתי על ראשי עם קדוש, ולא נשאתי כפי בלא ברכה. שאלו תלמידיו את רבי פרידא: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא קדמני אדם לבית המדרש,
מגילה כז: