הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כד:מסכת מגילה24b
קטן פוחח מהו שיקרא בתורה - גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר (דברים כ״ג:ט״ו) אבל קטן אינו מוזהר או דלמא לא פליג מתני' בין קטן לגדול: לדרוש במרכבה - דיחזקאל: פחתים - גומות: מתני' כהן שיש בידיו מומין - לפי שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז.) המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן: סטיס - קרו"ג: פניו ידיו ורגליו - הנושא את כפיו חולץ מנעליו כדתניא (סוטה דף מ.) ואם יש בו מום יסתכלו בו ומתוך כך רואין את ידיו: גמ' בוהקניות - לונטיי"ש בלע"ז: עקומות - כפופות: עקושות - לצידיהן: חיפני ובישני - כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן: מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין - ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו (שמות ל״ג:י״ד) את פני (ויקרא כ) ומתרגמינן ית רוגזי ומעי"ן עושין אלפי"ן ופוגמין תפלתן ודאמרינן (ברכות לב.) דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשה: דעבי קלך - ותניא בהכל שוחטין (חולין דף כד.) בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול: אצל וחכיתי לה' - מקרא זה בספר ישעיה: לא נמצאת מחרף ומגדף - שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן נראה כאומר והכיתי: זבלגן - עיניו זולפות דמעה: לא ישא את כפיו - לפי שמסתכלין בו: דש בעירו הוה - כבר היו רגילין אנשי עירו ולא היו מסתכלין בו עוד דש לשון מרגיל כמו כיון דדש דש (בגיטין דף נו:): מתני' אף בלבנים לא יעבור - טעמא מפרש בגמ': העושה תפלתו עגולה - תפילין שבראשו עגולה כביצה וכאגוז: סכנה - שלא תכנס בראשו: ואין בה מצוה - דמרובעות בעינן: נתנה על מצחו - של ראש ושל יד על פס ידו: הרי זו דרך המינות - שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבותינו דרשו במנחות (דף לז:) בגזירה שוה בין עיניך זה קדקד מקום שמוחו של תינוק רופס ועל ידך גובה היד קיבורת בראש הזרוע שתהא שימה כנגד הלב: על בית אונקלי - על בית יד לבושו מבחוץ: הרי זה דרך חיצונים - בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות (שם): ציפן זהב - נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות י״ג:ט׳) שיהא הכל מבהמה טהורה: גמ' שמא מינות נזרקה בו - המינין עובדי ע"ז מקפידין בכך: בתפרן ובאלכסונן - כשהוא תופר בית מושבן צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו במרובע שתהא אצבע ברוחב ובאורך שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון: כי אמגוזא - עגולות כאגוז אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי ולא תסייעא לברייתא ממתניתין:
נמי, איכא נצויי אביו ונצויי רבו. פוחח פורס על שמע וכו׳. בעא מיניה עולא בר רב מאביי: קטן פוחח מהו שיקרא בתורה? אמר ליה: ותיבעי לך ערום! ערום מאי טעמא לא — משום כבוד צבור, הכא נמי משום כבוד צבור. סומא פורס על שמע וכו׳. תניא, אמרו לו לרבי יהודה: הרבה צפו לדרוש במרכבה, ולא ראו אותה מימיהם. ורבי יהודה, התם באבנתא דליבא תליא מילתא, והא קא מיכוין וידע. הכא משום הנאה הוא, והא לית ליה הנאה. ורבנן — אית ליה הנאה, כרבי יוסי. דתניא, אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה: ״והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה״, וכי מה אכפת ליה לעור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בני, אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי, בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין. מתני׳ כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. רבי יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו. גמ׳ תנא: מומין שאמרו, בפניו ידיו ורגליו. אמר רבי יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות — לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי: ידיו בוהקניות — לא ישא את כפיו. עקומות עקושות — לא ישא את כפיו. אמר רב אסי: חיפני ובישני — לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי: אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי (בית) חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי — פסול אתה מן הדוכן, משום דעבי קלך. אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל ״וחכיתי לה׳״, לא נמצאת מחרף ומגדף?! אמר רב הונא: זבלגן לא ישא את כפיו. והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא, והוה פריס ידיה! ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי: זבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו — מותר. אמר רבי יוחנן: סומא באחת מעיניו — לא ישא את כפיו. והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה! ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי: סומא באחת מעיניו — לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו — מותר. רבי יהודה אומר: מי שהיו ידיו צבועות — לא ישא את כפיו. תנא: אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך — מותר. מתני׳ האומר: איני עובר לפני התיבה בצבועין — אף בלבנים לא יעבור. בסנדל איני עובר — אף יחף לא יעבור. העושה תפלתו עגולה — סכנה, ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו — הרי זו דרך המינות. (ציפן) [ציפה] זהב ונתנה על בית אונקלי שלו — הרי זו דרך החיצונים. גמ׳ מאי טעמא — חיישינן שמא מינות נזרקה בו. העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. לימא תנינא להא דתנו רבנן, תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני! ואמר רבא: בתפרן ובאלכסונן! אמר רב פפא: מתניתין דעבידא כי אמגוזא. מתני׳ האומר:
מגילה כד: