הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יט.מסכת מגילה19a
חרתא דאושכפי - סם שצובעין בו מנעלים שחורין: קמיח - במים: ולא עפיץ - מעובד בעפצים שקורין גל"ש: מחקא - מין עשבים עשוי על ידי דבק: מתני' בן עיר - שזמנו בארבעה עשר: שהלך לכרך - שזמנו בחמשה עשר: אם עתיד לחזור - מפרש בגמ': קורא כמקומו - כחובת מקומו בן עיר בארבעה עשר בן כרך בחמשה עשר: מאחר הדברים האלה – גידל המלך וכו': גמ' לא שנו - דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה עשר ולא בארבעה עשר: אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר - אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי י"ד אע"פ שעודנו שם הואיל וביום לא יהיה שם אין זה אפילו פרוז בן יומו: אבל אין עתיד - לצאת משם בלילה דהשתא הוי פרוז לאותו יום אע"פ שעתיד לחזור למחר ליום (אחר) נקרא פרוז וקורא עמהן בין בלילי י"ד בין בי"ד וה"ה לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור בלילי ט"ו שלא יהא שם ביום ט"ו לא הוי מוקף ליומו וקורא בי"ד כחובת מקומו ואעפ"י שהוא בכרך אבל אין עתיד לחזור בלילי ט"ו אין צריך לקרותה בי"ד וממתין וקורא עמהן אע"פ שסופו לחזור לאחר זמן: מנא ליה - דמשום ההוא יומא חשיב כוותייהו: בן כפר - שהקדים וקרא ליום הכניסה ואח"כ הלך לעיר והיה שם לילי י"ד: בין כך ובין כך - אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהן בלילה: כבני העיר בעי מקרי - כל הפרזים זמנם בארבעה עשר בין כפרים בין עיירות ורבנן הוא דאקילו עלייהו להקדים ליום הכניסה: והני מילי - דאקילו עלייהו דאין צריך לחזור ולקרות בארבעה עשר כי איתיה בכפר: כל תוקף - לקיים אגרת הפורים על תוקף הקפיד להזכיר: תוקפו של אחשורוש - ומתחילתה היא מדברת בתוקפו עד סופה: ומה ראו על ככה - המגילה נכתבת ונקראת להודיע לדורות מה ראו באותו הזמן שעשו מה שעשו ומפרש על ככה עשו ולפרש מה הגיע על העושים: נקראת ספר - ונכתב בספר: שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה - דאיכא למאן דאמר במסכת מכות (דף יא.) ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה: ונקראת אגרת - לומר שאינה חמורה כספר: שיהו משולשין - שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו ועד הגיד השני ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר: הכתובה בין הכתובים - ספרים שהיו בימי החכמים כולן בגליון כספר תורה שלנו: לא יצא - דבעינן אגרת לעצמה דמיפרסם ניסא טפי דכי קוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא: אי מחסרא או מייתרא - ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או קצרה מהן ויש לה היכר לעצמה:
— חרתא דאושכפי. דיפתרא — דמליח וקמיח ולא עפיץ. נייר — מחקא. עד שתהא כתובה אשורית, דכתיב: ״ככתבם וכזמנם״. ״על הספר ובדיו וכו׳״. מנלן? אתיא ״כתיבה״ ״כתיבה״. כתיב הכא: ״ותכתב אסתר המלכה״, וכתיב התם: ״ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו״. מתני׳ בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו — קורא כמקומו, ואם לאו — קורא עמהן. ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובה? רבי מאיר אומר: כולה. רבי יהודה אומר: מ״איש יהודי״. רבי יוסי אומר: מ״אחר הדברים האלה״. גמ׳ אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר, אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר — קורא עמהן. אמר רבא: מנא אמינא לה? דכתיב: ״על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות״. מכדי כתיב: ״היהודים הפרזים״, למה לי למיכתב ״היושבים בערי הפרזות״? הא קא משמע לן, דפרוז בן יומו נקרא פרוז. אשכחן פרוז, מוקף מנא לן? סברא הוא: מדפרוז בן יומו קרוי פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף. ואמר רבא: בן כפר שהלך לעיר — בין כך ובין כך קורא עמהן. מאי טעמא? האי כבני העיר בעי למקרי, ורבנן הוא דאקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין. הני מילי — כי איתיה בדוכתיה, אבל כי איתיה בעיר — כבני עיר בעי למקרי. איתיביה אביי: בן כרך שהלך לעיר — בין כך ובין כך קורא כמקומו. בן כרך סלקא דעתך?! באם עתיד לחזור תליא מילתא, אלא לאו, בן כפר. ולאו תרוצי מתרצת? תני: קורא עמהן. מהיכן קורא אדם את המגילה וכו׳. תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: מ״בלילה ההוא״. אמר רבי יוחנן, וכולן מקרא אחד דרשו: ״ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף״, מאן דאמר כולה — תוקפו של אחשורוש. ומאן דאמר מ״איש יהודי״ — תוקפו של מרדכי, ומאן דאמר מ״אחר הדברים האלה״ — תוקפו של המן, ומאן דאמר מ״בלילה ההוא״ — תוקפו של נס. רב הונא אמר, מהכא: ״ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם״, מאן דאמר כולה: ״מה ראה״ — אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש, ״על ככה״ — משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרוק, ״ומה הגיע אליהם״ — דקטל ושתי. ומאן דאמר מ״איש יהודי״: ״מה ראה״ — מרדכי דאיקני בהמן, ״על ככה״ — דשוי נפשיה עבודה זרה, ״ומה הגיע אליהם״ — דאתרחיש ניסא. ומאן דאמר מ״אחר הדברים האלה״: ״מה ראה״ — המן שנתקנא בכל היהודים, ״על ככה״ — משום דמרדכי ״לא יכרע ולא ישתחוה״, ״ומה הגיע אליהם״ — ״ותלו אותו ואת בניו על העץ״. ומאן דאמר מ״בלילה ההוא״: ״מה ראה״ — אחשורוש להביא את ספר הזכרונות, ״על ככה״ — דזמינתיה אסתר להמן בהדיה, ״ומה הגיע אליהם״ — דאתרחיש ניסא. אמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר כולה. ואפילו למאן דאמר מ״איש יהודי״ — צריכה שתהא כתובה כולה. ואמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מגילה נקראת ״ספר״, ונקראת ״אגרת״. נקראת ״ספר״ — שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה. ונקראת ״אגרת״ — שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה. אמר רב נחמן: ובלבד שיהו משולשין. אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים — לא יצא. אמר רבא: לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא פורתא, אבל מחסרא ומייתרא פורתא — לית לן בה. לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה
מגילה יט.