הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יח:מסכת מגילה18b
סירוסין - למפרע כמו סרס את המקרא ודרשהו וכן יצא מחותך או מסורס (נדה דף כח.): דחייש ליחידאה - במקום שהיחיד מחמיר ורבים מקילין: שומרת יבם - מצפה ליבמה ומצוה בגדול ליבם בא אחד מן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה היבמה לפניהן: אומרים לו המתן - מלכונסה: עד שיעשה אחיך הגדול מעשה - ביבמתו או לחלוץ או ליבם אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ או לייבם הרי היא לכל אחד כאשתו על ידי זיקת יבום ואסור באחותה משום אחות אשה דקסבר יש זיקה אפי' בתרי וכל שכן בחד ופליגי רבנן עליה ואמרי הואיל ושני אחים הן אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת על אחד מהן להיות כאשתו ומותר באחותה: השמיט - דילג בה הסופר פסוק אחד וקראן הקורא: כמתורגמן המתרגם - על פה: תיר - ער: אהדורי סברא - דבר הבא מבינת הלב: דקא מסדר פסוקא - על פה וכתב ליה וקתני יצא ע"י קריאת אותו סידור: הלכה כדברי האומר כולה - צריך לקרות ופליגי בה תנאי במתני' מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי: דמנחא מגילה קמיה - ומעתיק ממנה: מסייע ליה לרבה - מתני' דקתני יצא וליכא לאוקמה אלא במעתיק מן הכתב מסייע ליה לרבה: דלמא דאיתרמי ליה - לעולם מותר לכתוב בלא העתק ומתני' דאתרמי ליה מגילה ומעתיק ממנה ואיצטריך לאשמעינן דהיכא דמעתיק ממנה אם כוון לבו יצא: התעיף עיניך בו ואיננו - אם תכפול עיניך ממנה הרי היא משתכחת ממך כהרף עין: דבי בר חבו - מוכר תפילין הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף כט:) תפילין דבי בר חבו שכיחי: והלכתא כו' - כך הלכה למשה מסיני: מיגרס גריסין - שגורות בפי הכל: סמא - זרניך בלשון קודש אורפומניט"ו בלעז: סקרתא - צבע אדום שצובעין בו תריסין: קומא - שרף אילן:
— לא יצא. רבי מונא אומר משום רבי יהודה: אף בסירוגין, אם שהה כדי לגמור את כולה — חוזר לראש. אמר רב יוסף: הלכה כרבי מונא שאמר משום רבי יהודה. אמר ליה אביי לרב יוסף: כדי לגמור את כולה — מהיכא דקאי לסיפא, או דלמא: מרישא לסיפא? אמר ליה: מרישא לסיפא, דאם כן, נתת דבריך לשיעורין. אמר רבי אבא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: הלכה כרבי מונא. ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא. בסורא מתנו הכי. בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב כהנא אמר רב: הלכה כרבי מונא. ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא. רב ביבי מתני איפכא, רב אמר: אין הלכה כרבי מונא, ושמואל אמר: הלכה כרבי מונא. אמר רב יוסף: נקוט דרב ביבי בידך, דשמואל הוא דחייש ליחידאה. דתנן: שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום רבי יהודה בן בתירה אמרו, אומרים לו: המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה. אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה. תנו רבנן: השמיט בה סופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם — יצא. מיתיבי: היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רשומן ניכר — כשרה, ואם לאו — פסולה! לא קשיא: הא בכולה, הא במקצתה. תנו רבנן: השמיט בה הקורא פסוק אחד, לא יאמר: אקרא את כולה ואחר כך אקרא אותו פסוק, אלא קורא מאותו פסוק ואילך. נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה, לא יאמר: אקרא חציה עם הצבור ואחר כך אקרא חציה, אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה. מתנמנם יצא וכו׳. היכי דמי מתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מידכר. היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא וכו׳. היכי דמי? אי דקא מסדר פסוקא פסוקא וכתב לה, כי כוון לבו מאי הוי? על פה הוא! אלא דכתב פסוקא פסוקא וקרי ליה, ומי יצא? והאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר כולה. ואפילו למאן דאמר ״מאיש יהודי״ — צריכה שתהא כתובה כולה! אלא: דמנחה מגילה קמיה וקרי (לה) מינה פסוקא פסוקא וכתב לה. לימא מסייע ליה לרבה בר בר חנה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. דלמא דאתרמי ליה אתרמויי. גופא, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מיתיבי, אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא, ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו — וקראה! אמר רבי אבהו: שאני רבי מאיר דמיקיים ביה ״ועפעפיך יישירו נגדך״. אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי: מאי ״ועפעפיך יישירו נגדך״? אמר לו: אלו דברי תורה, דכתיב בהו: ״התעיף עיניך בו ואיננו״, ואפילו הכי מיושרין הן אצל רבי מאיר. רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב, אמר ליה: ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך, אלא כך אמרו חכמים: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מדקאמר: כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך, מכלל דמיושרין הן אצלו, והא רבי מאיר כתב? שעת הדחק שאני. אביי שרא לדבי בר חבו למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב. כמאן? כי האי תנא, דתניא: רבי ירמיה אומר משום רבינו: תפלין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב, ואין צריכות שרטוט. והלכתא: תפלין אין צריכין שרטוט, מזוזות צריכין שרטוט. אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב. מאי טעמא — מיגרס גריסין. היתה כתובה בסם כו׳. סם — סמא. סקרא, אמר רבה בר בר חנה: סקרתא שמה. קומוס — קומא.
מגילה יח: