הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כ:מסכת מגילה20b
מקדמי - מקדימין: מחשכי - מעריבין: ת"ש (והיה) לנו הלילה למשמר והיום למלאכה - ש"מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יום ולא קדמותא וחשכותא: מתני' כל היום כשר - ואע"ג דקיימא לן זריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר (בראשית כ״ב:ג׳) אפילו הכי כשר כל היום: לוידוי פרים - פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו כדאמרינן במסכת יומא (דף לו:) והתודה על חטאת עון חטאת כתיב הכא וכפר עליו הכהן (ויקרא ד׳:כ״ו) וכתיב התם ביום הכפורים יעמד חי לפני ה' לכפר עליו וגו' (ויקרא ט״ז:י׳) מה להלן כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף כאן כפרת דברים וביום: למליקה - של עוף: לקבלה - לקבלת הדם: להזיה - לזריקת הדם והזיית פרים הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן: גמ' בכפרת דברים - וידוי במסכת יומא (דף לו:) מסיים לה אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים הרי הוא אומר ושחט את פר החטאת אשר לו למדנו שעדיין לא נשחט הפר: כי ביום הזה יכפר עליכם - אלמא כפרתו ביום: והניף והקריב - והקרבה היא הגשה דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן ואח"כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:): לקמיצה ולהקטרה - בהקטרת קומץ קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים ואינה כשרה אלא ביום אבל הקטר חלבים ואברים תנן במתני' דכשרים כל הלילה: ביום צוותו - להקריב את קרבניהם וכל הני הקרבת הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ הקרבה היא וקמיצה איתקש להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר מליקת עוף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו היא הקרבתו קבלת דם הקרבה קרי לה דאמר מר (חגיגה דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם א"נ להקריב כל צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין:
ביממא היא. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. מנהני מילי? אמר רבא: דאמר קרא: ״ויקרא אלהים לאור יום״, למאיר ובא קראו ״יום״. אלא מעתה: ״ולחשך קרא לילה״ [למחשיך ובא קרא לילה]? הא קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא! אלא אמר רבי זירא, מהכא: ״ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים״, ואומר: ״(והיה) לנו הלילה (למשמר)״. מאי ואומר? וכי תימא: משעלה עמוד השחר לאו יממא, ומכי ערבא שמשא ליליא, ואינהו מקדמי ומחשכי — תא שמע: ״(והיה) לנו הלילה משמר והיום מלאכה״. מתני׳ כל היום כשר לקריאת המגילה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ולמוספין, ולוידוי הפרים, ולוידוי מעשר, ולוידוי יום הכפורים. לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה, ולהקטרה, למליקה, ולקבלה, ולהזיה, ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע. כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים, ואברים. זה הכלל: דבר שמצותו ביום — כשר כל היום. דבר שמצותו בלילה — כשר כל הלילה. גמ׳ מנלן? דאמר קרא: ״והימים האלה נזכרים ונעשים״. לקריאת ההלל, דכתיב: ״ממזרח שמש עד מבואו״. (רבי יוסי) אומר: ״זה היום עשה ה׳״. ולנטילת לולב, דכתיב: ״ולקחתם לכם ביום הראשון״. ולתקיעת שופר, דכתיב: ״יום תרועה יהיה לכם״. ולמוספין, דכתיב: ״דבר יום ביומו״. ולתפלת המוספין — כמוספין שויוה רבנן. ולוידוי פרים, דיליף ״כפרה״ ״כפרה״ מיום הכפורים. דתניא גבי יום הכפורים: ״וכפר בעדו ובעד ביתו״ — בכפרת דברים הכתוב מדבר. וכפרה ביממא הוא, דכתיב: ״ביום הזה יכפר עליכם״. ולוידוי מעשר וכו׳, דכתיב: ״ואמרת לפני ה׳ אלהיך בערתי הקדש מן הבית״, וסמיך ליה: ״היום הזה ה׳ אלהיך מצוך״. לסמיכה ולשחיטה, דכתיב: ״וסמך ... ושחט״, וכתיב בה בשחיטה: ״ביום זבחכם״. ולתנופה, דכתיב: ״ביום הניפכם את העומר״. ולהגשה — דאיתקש לתנופה, דכתיב: ״ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף... והקריב״. ולמליקה ולקמיצה ולהקטרה ולהזיה, דכתיב: ״ביום צוותו את בני ישראל״. ולהשקיית סוטה — אתיא ״תורה״ ״תורה״. כתיב הכא: ״ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת״, וכתיב התם: ״על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט״.
מגילה כ: