הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טו:מסכת מגילה15b
בוטי - לשון עניות כמו והעבט תעביטנו (דברים טו) במסכת גיטין (דף לז.): בטולמי - נהמא בככרות לחם עשרים לחם שעורים (מלכים ב ד) מתרגמינן עשרין טולמין דלחמא: לרוח משפט - לשופטים את רוחן יהיה לעטרה: דן את יצרו - כופהו לשוב בתשובה: ומתגבר על יצרו - אינו הולך אחריו לעבור עבירה: שמשכימין כו' - והיינו שערה שעושין [שנעשים שוערים] לפתוח דלתות בהשכמה ולאחר [שם עד] זמן נעילתו: גם אלה - אלו הרשעים הנידונין בגיהנם: ביין שגו - כלומר אף הם עשו כהם לפיכך דנם: פקו פליליה - לגיהנם נשפטו: אלי אלי למה עזבתני - במזמור אילת השחר הוא: על אונס - [אע"פ] שאני באה אליו מאלי אונס הוא: הצילה מחרב נפשי - באותו מזמור הוא: אמתה של בת פרעה - ותשלח את אמתה ותקחה (שמות ב׳:ה׳): בשיני רשעים - עוג מלך הבשן במס' ברכות פרק הרואה (ברכות דף נד:) [שעקר הר בת ג' פרסי להשליכו על ישראל ונתנו על ראשו ושלח הקב"ה נמלים ונקבוהו ונכנס בצוארו בקש לשומטו ונשתרבבו שיניו לכאן ולכאן]: אל תקרי שברת אלא שרבבת - גרסינן ומשיני רשעים נפיק להאי דרשה דליכתוב קרא ושן רשע אלא י' דשיני וי"ם דרשעים הרי ששים: ולא דבר שחוצץ במלכות - בנין הבית שהוא באמצע של עולם כדאמרי' בסדר יומא (דף נד:) אבן שתיה שממנה נשתת העולם: מבית אביה למדה - שמעה התינוקות אומרים כן: וימרוד - במלך שהיתה שעתו מצלחת: שיהא מצוי לה - אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך: ירגיש הקב"ה - שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל אי נמי ירגיש שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי: שיהרג הוא והיא - שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו [נ"א וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה]: מלך הפכפך היה - וחוזר בדיבורו אמרה שמא אוכל לפתותו ולהורגו ואם לא יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו: בחומם אשית את משתיהם - על בלשצר וסיעתו נאמר בשובם מן המלחמה שדריוש וכורש היו צרין על בבל ונצחן בלשצר אותו היום והיו עייפים וחמים וישבו לשתות ונשתכרו ובאותו היום נהרג ואף אסתר אמרה מתוך משתיהן של רשעים באה להם פורענות: שבעים בלחם נשכרו - יונתן תרגם על בניו של המן: שנת מלכו של עולם - דוגמא ויקץ כישן ה' (תהילים ע״ח:ס״ה) לנקום נקמתו: נדדו עליונים - שהיו מלאכים מבהילים אותו כל הלילה ואמרו לו כפוי טובה שלם טובה למי שעשאה לשון מורי ויש אומרים [נדדו עליונים] כדי שירבו בתחנונים לבקש על הדבר: מאי דקמן דזמינתיה - כלומר מה זאת הבאה לפני עכשיו דבר חדש כזה: כתוב - משמע שהיה כתוב מחדש כתב משמע מעיקרא וימצא כתוב ספר זכרון לפניו אשר הגיד מרדכי:
אמר רב פפא: וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי. ״וכל זה איננו שוה לי״ — מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך, אמר: כל זה איננו שוה לי. ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר: ״ביום ההוא יהיה ה׳ צבאות לעטרת צבי [וגו׳]״. מאי ״לעטרת צבי ולצפירת תפארה״ — לעושין צביונו ולמצפין תפארתו. יכול לכל — תלמוד לומר: ״לשאר עמו״, למי שמשים עצמו כשירים. ״ולרוח משפט״ — זה הדן את יצרו. ״וליושב על המשפט״ — זה הדן דין אמת לאמתו. ״ולגבורה״ — זה המתגבר על יצרו. ״משיבי מלחמה״ — שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. ״שערה״ — [אלו תלמידי חכמים] שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה. אמר ליה: ״גם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה״, אין ״פקו״ אלא גיהנם, שנאמר: ״ולא תהיה זאת לך לפוקה״, ואין ״פליליה״ אלא דיינין, שנאמר: ״ונתן בפלילים״. ״ותעמד בחצר בית המלך הפנימית״. אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים, נסתלקה הימנה שכינה. אמרה: ״אלי אלי למה עזבתני״?! שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון? או שמא על שקראתיו ״כלב״, שנאמר: ״הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי״. חזרה וקראתו ״אריה״, שנאמר: ״הושיעני מפי אריה״. ״ויהי כראות המלך את אסתר המלכה״. אמר רבי יוחנן: שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט. וכמה? אמר רבי ירמיה: שתי אמות היה, והעמידו על שתים עשרה, ואמרי לה על שש עשרה, ואמרי לה על עשרים וארבע. במתניתא תנא: על ששים, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב: ״שיני רשעים שברת״, ואמר ריש לקיש: אל תקרי ״שברת״ אלא ״שריבבת״. רבה בר עופרן אמר משום רבי אלעזר ששמע מרבו ורבו מרבו: מאתים. ״ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש״. חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו — בנין בית המקדש. ״יבא המלך והמן אל המשתה״. תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אלעזר אומר: פחים טמנה לו, שנאמר: ״יהי שלחנם לפניהם לפח״. רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר: ״אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו׳״. רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד. רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל: אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא. רבן גמליאל אומר: מלך הפכפכן היה. אמר רבי גמליאל: עדיין צריכין אנו למודעי, דתניא, רבי אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך קנאתו בשרים. רבה אמר: ״לפני שבר גאון״. אביי ורבא דאמרי תרוייהו: ״בחומם אשית את משתיהם וגו׳״. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה: כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי? אמר ליה: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי. ״ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו״, וכמה רוב בניו? אמר רב, שלשים: עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה מחזרין על הפתחים. ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים שבעים היו, דכתיב: ״שבעים בלחם נשכרו״, אל תקרי ״שבעים״ אלא ״שבעים״. ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר: ״ורוב בניו״. ״ורוב״ בגימטריא מאתן וארביסר הוו! אמר רב נחמן בר יצחק: ״ורב״ כתיב. ״בלילה ההוא נדדה שנת המלך״. אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם. ורבנן אמרי: נדדו עליונים, נדדו תחתונים. רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש. נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר: מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן? דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה. הדר אמר: אי הכי, לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי? הדר אמר: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי, מיד: ״ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים״. ״ויהיו נקראים״ — מלמד שנקראים מאיליהן. ״וימצא כתוב״ — ״כתב״ מבעי ליה? מלמד
מגילה טו: