הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יא.מסכת מגילה11a
כי עבדים אנחנו - פסוק הוא בספר עזרא וסיפא ויט עלינו חסד לפני שרי פרס לתת עלינו מחיה: באש בימי נבוכדנצר - שהטילנו לתוך הכבשן: אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי - שהדבר נגלה לכל האומות שהלכו אגרות בכל העולם: מסורבלין - מלובשין בבשר: נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך - כמי שלא היה יכול להושיע: אדם ולא מלך - זה המן: רב מתנה [אמר] מהכא - פתח פתחא: [הדא דכתיב כו'] - מה שכתב בתורה ואין קונה גזר המן שלא יהא אדם רשאי לקנות מהן לעבד: ושמואל אמר מהכא - פתחא לא מאסתים וגו': ואם לא תורישו וגו' - אף אלו נענשו על שחמל שאול על עמלק: אעשה לכם - אף אלו כמעט כלו: אחיו של ראש - כלומר דומה לו: בן גילו - בן מזלו שניהן דעת אחת היה להן: בקש להחריב - יסוד שיסד זרובבל בבית המקדש בימי כורש לפני אחשורוש כמו שאמור בספר עזרא (סימן ד'): שטנה - שנמנה לשטן להם שלא יבנוהו: אח - אוי: אברם הוא אברהם - פסוק הוא בדברי הימים: שמלך מעצמו - שלא היה מזרע המלוכה: כי הוא רודה - כתיב בשלמה: כשם שמלך על תפסח ועל עזה וכו' - והכי קאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמו מתפסח ועד עזה: מלכו בכיפה - תחת כל כיפת הרקיע: הא דאמרן - מהודו ועד כוש:
עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס״, אימתי — בזמן המן. רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ״הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים״, ״באש״ — בימי נבוכדנצר הרשע. ״ובמים״ — בימי פרעה, ״ותוציאנו לרויה״ — בימי המן. רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ״זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו״, אימתי ״ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו״ — בימי מרדכי ואסתר. ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ״ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל״, ״ארי נוהם״ — זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה: ״עלה אריה מסובכו״. ״דוב שוקק״ — זה אחשורוש, דכתיב ביה: ״וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב״, ותני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. ״מושל רשע״ — זה המן. ״על עם דל״ — אלו ישראל, שהם דלים מן המצות. רבי אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ״בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית״, בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך. ואין ״מך״ אלא עני, שנאמר: ״ואם מך הוא מערכך״, ואין ״מקרה״ אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ״המקרה במים עליותיו״. רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ״שיר המעלות לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל. לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם״. ״אדם״ — ולא מלך. רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ״ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם״, ״ברבות צדיקים ישמח העם״ — זה מרדכי ואסתר, דכתיב: ״והעיר שושן צהלה ושמחה״. ״ובמשול רשע יאנח עם״ — זה המן, דכתיב: ״והעיר שושן נבוכה״. רב מתנה אמר מהכא: ״כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו״. רב אשי אמר מהכא: ״או הנסה אלהים וגו׳״. ״ויהי בימי אחשורוש״, אמר רב: ויי והי, הדא דכתיב: ״והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו׳״. ושמואל אמר: ״לא מאסתים ולא געלתים לכלותם״. ״לא מאסתים״ — בימי יוונים. ״ולא געלתים״ — בימי נבוכדנצר. ״לכלותם״ — בימי המן. ״להפר בריתי אתם״ — בימי פרסיים. ״כי אני ה׳ אלהיהם״ — בימי גוג ומגוג. במתניתא תנא: ״לא מאסתים״ — בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה. ״ולא געלתים״ — בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול. ״לכלותם״ — בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר. ״להפר בריתי אתם״ — בימי רומיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות. ״כי אני ה׳ אלהיהם״ — לעתיד לבוא, שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. רבי לוי אמר מהכא: ״ואם לא תורישו את יושבי הארץ״. רבי חייא אמר מהכא: ״והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם״. ״אחשורוש״, אמר רב: אחיו של ראש, ובן גילו של ראש. אחיו של ראש, אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ״ראש״, שנאמר: ״אנת הוא רישא די דהבא״. בן גילו של ראש, הוא הרג — הוא ביקש להרוג, הוא החריב — הוא ביקש להחריב, שנאמר: ״ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם״. ושמואל אמר: שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה. ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אמר ״אח לראשו״. ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר: ״וישם המלך אחשורוש מס״. ״הוא אחשורוש״ — הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. ״הוא עשו״ — הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. ״הוא דתן ואבירם״ — הן ברשען מתחילתן ועד סופן. ״הוא המלך אחז״ — הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. ״אברם הוא אברהם״ — הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו. ״הוא אהרן ומשה״ — הן בצדקן מתחילתן ועד סופן. ״ודוד הוא הקטן״ — הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו, כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה. ״המולך״, אמר רב: שמלך מעצמו. אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי. אמרי לה לשבח — דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, ואמרי לה לגנאי — דלא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב וקם. ״מהודו ועד כוש״, רב ושמואל חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי; כשם שמלך על הודו וכוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו. כיוצא בדבר אתה אומר: ״כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה״, רב ושמואל חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי; כשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על כל העולם כולו. ״שבע ועשרים ומאה מדינה״, אמר רב חסדא: בתחילה מלך על שבע, ולבסוף מלך על עשרים, ולבסוף מלך על מאה. אלא מעתה: ״ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה״, מאי דרשת ביה? שאני הכא, דקרא יתירא הוא: מכדי כתיב ״מהודו ועד כוש״, ״שבע ועשרים ומאה מדינה״ למה לי? שמע מינה לדרשה. תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר. אחאב, דכתיב: ״חי ה׳ אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו׳״. ואי לא דהוה מליך עלייהו, היכי מצי משבע להו? נבוכדנצר, דכתיב: ״והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל״. אחשורוש, הא דאמרן.
מגילה יא.