הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כג.מסכת מגילה23a
דמצלי אצלויי - על צידיהן ולא נופלין על פניהן ממש לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו: הכי גרסינן תנא דבי ר' ישמעאל היא: ביו"ט מאחרין לבא - לבית הכנסת שצריך לטרוח בסעודת יו"ט כך מפורש במסכת סופרים: וממהרין לצאת - משום שמחת יום טוב: ובשבת ממהרין לבא - שכבר תיקנו הכל מערב שבת ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין: וממהרין לצאת - משום עונג שבת: ברכת כהנים - שלשה תיבות בפסוק ראשון וחמשה בפסוק שני ושבעה בפסוק שלישי: חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך - שבעה הם כדכתיב שבעת שרי פרס ומדי ומהם יש חמשה חשובים כדכתיב בסוף מלכים שלשה שומרי הסף בסוף ספר מלכים וכנגדן תיקנו אלו מעין דבר מלכות: דמישלם בעובדיה - תמים במעשיו: מפני כבוד תורה - שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה וכיון דמשום כבוד תורה הוא ולא משום חובה לאו ממנינא הוא: כנגד ז' שקראו בתורה - לא פיחת כל אחד משלשה פסוקים: ואם איתא - דאינו עולה מן המנין הוו להו שמונה שקראו בתורה וכ"ד בעינן בנביא:
דמצלי אצלויי. ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה כו׳. מתניתין מני? לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא. דתניא: ביום טוב חמשה, וביום הכפורים ששה, ובשבת שבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: ביום טוב חמשה, וביום הכפורים שבעה, ובשבת ששה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. מני? אי רבי ישמעאל — קשיא תוספת! אי רבי עקיבא — קשיא ששה ושבעה! אמר רבא: תנא דבי רבי ישמעאל היא. דתנא דבי רבי ישמעאל: ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן, דברי רבי ישמעאל. קשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל! תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל. מאן תנא להא דתניא: ביום טוב מאחרין לבוא, וממהרין לצאת. ביום הכפורים ממהרין לבוא, ומאחרין לצאת. ובשבת ממהרין לבוא, וממהרין לצאת. לימא רבי עקיבא, דאית ליה גברא יתירא? אפילו תימא רבי ישמעאל — דנפיש סידורא דיומא. הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי? פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעמיה, ומנו — רבי שמעון בן פזי. ואמרי לה: רבי שמעון בן פזי וחד דעמיה, ומנו — רבי יצחק בר נחמני, ואמרי לה רבי שמואל בר נחמני. חד אמר: כנגד ברכת כהנים, וחד אמר: כנגד שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך. תני רב יוסף: שלשה חמשה ושבעה — שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך. אמר ליה אביי: עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר? אמר ליה: לא הוה ידענא דצריכיתו ליה, ומי בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו?! אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה: הני ששה דיום הכפורים כנגד מי? אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר: ״ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם״. הני שבעה הוו! היינו ״זכריה״ היינו ״משלם״, ואמאי קראו ״משלם״? דמישלם בעובדיה. תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור. איבעיא להו: מפטיר, מהו שיעלה למנין שבעה? רב הונא ורבי ירמיה בר אבא, חד אמר: עולה, וחד אמר: אינו עולה. מאן דאמר עולה — דהא קרי, ומאן דאמר אינו עולה — כדעולא. דאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה — מפני כבוד תורה, וכיון דמשום כבוד תורה הוא — למנינא לא סליק. מיתיבי: המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין, כנגד שבעה שקראו בתורה. ואם איתא, עשרים וארבעה הויין! כיון דמשום כבוד תורה הוא —
מגילה כג.