הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
י:מסכת מגילה10b
הא אמרי - לקמן בסיפא דהא מתני' גופה דלא צריכי לקדושי דקא מסיים ואזיל בה וכל שתעלה בידך מסורת מאבותיך: כל המצות הללו - הנוהגות בערי חומה שילוח מצורע וקריאת מגילה בחמשה עשר והבית חלוט בה לסוף שנה: אע"פ שאין כו' - אלמא סבירא ליה קדושה קמייתא לא בטלה מחמת חורבן והיינו תנאי: וחרבו שלופה וגו' - וציערו שהוכיחו על ביטול תורה ותמיד של בין הערבים כדאמר לעיל בפירקין (מגילה ג.): ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו - וכתיב התם ויהי שאול עוין את דוד בשביל הצלחתו: אמוץ ואמציה - אמוץ אביו של ישעיה ואמציה מלך יהודה: מלמד שכיסתה פניה בבית חמיה - לפיכך לא הכירה עכשיו שאף בביתו לא ראה פניה שיהא מכירה: אינו מן המדה - אינו אוחז למעט מדת קרקע לכל צדדיו כלום כדקתני יש לו עשר אמות לכל רוח באמצע בית קדש הקדשים היה יושב ויש ריוח בינו לבין הכתלים עשר אמות לכל צד וכל הבית אינו אלא כ' על כ' נמצא שאינו ממעט כלום: לפני הדביר - חלל בית קדש הקדשים שהוא לפנים הדביר היא המחיצה המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים: פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא - כשהיה רוצה לדרוש בענין איגרת פורים היה מתחיל לדרוש מקרא זה: וקמתי עליהם - בפורענות בבל כתיב: זה הכתב - אין להן כתב אלא מאומה אחרת: נין - לשון ממשלה וכן ינון שמו (תהילים ע״ב:י״ז) ימשול ויגדל: בצאת לפני החלוץ - ביהושפט כתיב בדברי הימים כשיצא להלחם על העמונים והגבעונים שבאו עליו: הודו לה' כי טוב - משמע טוב שיקלסו לפניו על זאת: אחרים משיש - וכשנתחייבו כלייה בימי המן היו אויביהן שמחין להן: ושמתי כסאי בעילם - שושן הבירה היתה בעילם דכתיב בספר דניאל בשושן הבירה אשר בעילם המדינה:
[הא] אמרי לא צריכא לקדושי! אלא: מצאו את אלו ומנאום. ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון — כל המצות הללו נוהגין בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. קשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל. תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ברבי יוסי. ואיבעית אימא, הא רבי אלעזר בר יוסי אמרה, דתניא: רבי אלעזר ברבי יוסי אמר: ״אשר לוא חומה״, אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. ״ויהי בימי אחשורוש״, אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר ״ויהי״ אינו אלא לשון צער. ״ויהי בימי אחשורוש״ — הוה המן. ״ויהי בימי שפוט השופטים״ — הוה רעב. ״ויהי כי החל האדם לרוב״ — ״וירא ה׳ כי רבה רעת האדם״. ״ויהי בנסעם מקדם״ — ״הבה נבנה לנו עיר״. ״ויהי בימי אמרפל״ — ״עשו מלחמה״. ״ויהי בהיות יהושע ביריחו״ — ״וחרבו שלופה בידו״. ״ויהי ה׳ את יהושע״ — ״וימעלו בני ישראל״. ״ויהי איש אחד מן הרמתים״ — ״כי את חנה אהב וה׳ סגר רחמה״. ״ויהי (כי) זקן שמואל״ — ״ולא הלכו בניו בדרכיו״. ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה׳ עמו]״ — ״ויהי שאול עוין את דוד״. ״ויהי כי ישב המלך בביתו״ — ״רק אתה לא תבנה הבית״. והכתיב: ״ויהי ביום השמיני״, ותניא: אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ, כתיב הכא: ״ויהי ביום השמיני״, וכתיב התם: ״ויהי (בקר) יום אחד״! הא שכיב נדב ואביהוא. והכתיב: ״ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה״! והכתיב: ״ויהי כאשר ראה יעקב את רחל״! והכתיב ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״! והאיכא שני! והאיכא שלישי! והאיכא טובא! אמר רב אשי: כל ״ויהי״ — איכא הכי ואיכא הכי, ״ויהי בימי״ — אינו אלא לשון צער. חמשה ״ויהי בימי״ הוו: ״ויהי בימי אחשורוש״, ״ויהי בימי שפוט השופטים״, ״ויהי בימי אמרפל״, ״ויהי בימי אחז״, ״ויהי בימי יהויקים״. ואמר רבי לוי, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה — אחי הוו. מאי קא משמע לן? כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה — זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן? מתמר, דכתיב: ״ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה״, משום דכסתה פניה ״ויחשבה לזונה״? אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה, ולא הוה ידע לה, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. מלכים — מדוד, נביאים — דאמר רבי לוי, מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו, וכתיב: ״חזון ישעיהו בן אמוץ״. ואמר רבי לוי, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה. תניא נמי הכי: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח, וכתיב: ״ולפני הדביר עשרים אמה אורך״, וכתיב: ״כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות״, ארון גופיה היכא הוה קאי? אלא לאו שמע מינה: בנס היה עומד. רבי יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: ״וקמתי עליהם וגו׳ והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה׳״. ״שם״ — זה הכתב, ״שאר״ — זה לשון, ״נין״ — זה מלכות, ״ונכד״ — זו ושתי. רבי שמואל בר נחמני, פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: ״תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס״. ״תחת הנעצוץ״ — תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב: ״ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים״. ״יעלה ברוש״ — זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר: ״ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור״, ומתרגמינן: ״מר דכי״. ״תחת הסרפד״ — תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה׳, דכתיב: ״רפידתו זהב״. ״יעלה הדס״ — זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר: ״ויהי אומן את הדסה״. ״והיה לה׳ לשם״ — זו מקרא מגילה. ״לאות עולם לא יכרת״ — אלו ימי פורים. רבי יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: ״והיה כאשר שש ה׳ עליכם להיטיב אתכם כן ישיש... להרע אתכם״. ומי חדי הקדוש ברוך הוא במפלתן של רשעים? והא כתיב: ״בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה׳ כי לעולם חסדו״, ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר ״כי טוב״ בהודאה זו? לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים. ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: ״ולא קרב זה אל זה כל הלילה״ — בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה? אמר רבי אלעזר: הוא אינו שש, אבל אחרים משיש. ודיקא נמי, דכתיב: ״כן ישיש״, ולא כתיב ״ישוש״. שמע מינה. רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: ״לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה״ — זה מרדכי הצדיק, ״ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס״ — זה המן, ״לתת לטוב לפני האלהים״ — זה מרדכי ואסתר, דכתיב: ״ותשם אסתר את מרדכי על בית המן״. רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: ״ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים״. ״מלך״ — זו ושתי, ״ושרים״ — זה המן ועשרת בניו. רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא,
מגילה י: