הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צז:מסכת כתובות97b
אלא מן האירוסין מאי טעמא - לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב: משום חינא - שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים: גרושה נמי בעיא חן - תקנתא דמשום חינא שהרי תקנת חכמים היא ולא מאהבת האיש הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה: ר"ש היא - דלית ליה חינא דגבי אלמנה מן האירוסין נמי משום דלכתובה קא מזבנה אמר לא תמכור אלא בב"ד: דלא נפיש חן דידה - שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו: אימא תבעי חן - ואפי' לרבי שמעון: הא נמי תנינא - בסיפא דמילתיה דרבי שמעון: לאו לאתויי גרושה - מן הנשואין דאי מן האירוסין הא אשמעינן אלמנה וכ"ש גרושה: מגורשת ואינה מגורשת - ומן האירוסין ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בב"ד דהא מאלמנה שמעינן לה אלא אגב אורחיה אשמעינן דמגורשת ואינה מגורשת כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברה"ר אין לה מזונות מן היתומים אם מת: כדרבי זירא - דאמר בעלה חייב במזונותיה בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקי' ממונא: יורשיה יורשי כתובתה גרסינן ולא גרסינן ויורשי: מאי חן איכא - הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן: שירשתה בתה או אחותה - דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא: מתני' לא תמכור את השאר כו' - ר"ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב"ד אלא למזונות וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון: וחכמים אומרים מוכרת היא - לכתובתה אפילו לפרקים ואף על פי כן מוכרת בינתיים למזונות שלא בב"ד: וכותבת - בשטר המכירה: למזונות מכרתי - משום עצה טובה כדאמר לעיל: וגרושה לא תמכור - לכתובתה: אלא בב"ד - למ"ד טעמא משום אינו רוצה שתתבזה כו' הא לא איכפת ליה ודברי הכל היא ולמאן דאוקי טעמא משום חינא הא ר"ש היא: גמ' מתני' מני - ת"ק דמתני': מכרה כתובתה - כולה אין לה מזונות דברי ר"מ אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות: לא אמרינן מקצת כסף - מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות: פרט לבוגרת - ולא אמרינן מקצת בתולים ככל הבתולים: בתוליה - אי הוה כתיב והוא אשה בתולה יקח: בבתוליה - במקום בתולים הקפיד הכתוב אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה כשרה לכה"ג:
מן האירוסין מאי טעמא? אמר עולא: משום חינא. רבי יוחנן אמר: לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מאי בינייהו? איכא בינייהו גרושה. למאן דאמר משום חינא — גרושה נמי בעיא חן, למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין — גרושה לא איכפת ליה. תנן: וגרושה לא תמכור אלא בבית דין. בשלמא למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין — גרושה לא איכפת ליה. אלא למאן דאמר משום חינא, גרושה נמי בעיא חן! הא מני — רבי שמעון היא. אי רבי שמעון, הא תנא ליה רישא: מן האירוסין לא תמכור כו׳? מהו דתימא: אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה, אבל גרושה דנפיש חן דידה, אימא תיבעי חן. הא נמי תנינא: ״כל שאין לה מזונות״. לאתויי מאי? לאו לאתויי גרושה? לא, לאתויי ״מגורשת ואינה מגורשת״ — כדרבי זירא. דאמר רבי זירא: כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת — בעל חייב במזונותיה. תא שמע: כשם שמוכרת שלא בבית דין, כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בבית דין. בשלמא למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, כי היכי דאיהי לא ניחא ליה דתתבזי — יורשיה נמי לא ניחא ליה דליבזו, אלא למאן דאמר משום חינא, יורשיה מאי חן איכא? תרגמה עולא: כגון שירשתה בתה או אחותה. מתני׳ מכרה כתובתה או מקצתה, משכנה כתובתה או מקצתה, נתנה כתובתה לאחר או מקצתה — לא תמכור את השאר אלא בבית דין. וחכמים אומרים: מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ומוכרת למזונות שלא בבית דין, וכותבת ״למזונות מכרתי״. וגרושה לא תמכור אלא בבית דין. גמ׳ מתניתין מני? רבי שמעון היא. דתניא: מכרה כתובתה, משכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי לאחר — אין לה מזונות, דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר: אף על פי שלא מכרה ולא משכנה כתובתה אלא מחציתה — אבדה מזונותיה. למימרא דרבי שמעון סבר דלא אמרינן מקצת כסף ככל כסף, ורבנן סברי אמרינן מקצת כסף ככל כסף? הא איפכא שמעינן להו! דתניא: ״והוא אשה בבתוליה״ — פרט לבוגרת שכלו בתוליה, דברי רבי מאיר. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת. התם בקראי פליגי. רבי מאיר סבר: ״בתולה״ — אפילו מקצת בתולים. ״בתוליה״ — עד דאיכא כולהו בתולים. ״בבתוליה״, בכדרכה — אין, שלא כדרכה — לא. רבי אלעזר ורבי שמעון סברי: ״בתולה״ — שלמה משמע, ״בתוליה״ — אפילו מקצת בתולים.
כתובות צז: