הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צו.מסכת כתובות96a
אי אמרת בשלמא הניזונת תנן - וסתם לן תנא כאנשי יהודה: שפיר - איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת: אלא אי אמרת ניזונת תנן - וסתם לן כאנשי גליל וליכא אלמנה שאינה ניזונת אמאי מציאתה לעצמה: ניהוו - יורשים כבעל: תיהוי להו איבה - דעל כרחם זנים אותה אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים: כל מלאכות - השנויות בפרק אע"פ (לעיל כתובות נט:) טוחנת ואופה כו': חוץ ממזיגת הכוס כו' - שהן מלאכות המקרבות חיבה והרגל דבר כדאמרי' נמי בהא מסכתא (דף ד:) שאין נדה עושה אותן לבעלה: חוץ מהתרת מנעל - שהרואה אומר עבד כנעני הוא: מנח תפילין לית לן בה - שאין דרך עבדים להניח תפילין: למס מרעהו חסד - הממיס עצמו מרעהו ממיס ממנו חסדים ואית דמפקא לה מדכתיב לעיל מיניה ותושיה נדחה ממני וסמיך ליה למס מרעהו חסד: מה שתפסה תפסה - ולא מפקינן מינה ואע"ג דפסקינן הלכתא בפרק מציאת האשה (לעיל כתובות סט:) ממקרקעי ולא ממטלטלי הואיל ותפסה תפסה: דסקיא - שק של עור שקורין טשינ"א: עשירה - היכולת בידה להמתין הלכך אי נמי לא תבעה לאו מחילה היא עד שלש שנים אבל ענייה מדלא תבעתן מחלתן: צנועה - בושה לבא לב"ד הלכך בשתי שנים לאו מחילה היא: אלא למפרע - אותן שתי שנים שעברו איבדה: נתננו - דמי מזונות לשנה הבאה:
שמע, אמר רבי זירא אמר שמואל: מציאת אלמנה לעצמה. אי אמרת בשלמא ״הניזונת״ תנן — שפיר. אלא אי אמרת ״ניזונת״ תנן, ניהוו כבעל: מה בעל מציאת אשה לבעלה, הכא נמי מציאת אשה ליורשים! לעולם אימא לך: ״ניזונת״ תנן: טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה — דלא תיהוי לה איבה. הני — תיהוי להו איבה. אמר רבי יוסי בר חנינא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה, אלמנה עושה ליורשים, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. אמר רבי יהושע בן לוי: כל מלאכות שהעבד עושה לרבו — תלמיד עושה לרבו, חוץ מהתרת (לו) מנעל. אמר רבא: לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו, אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה. אמר רב אשי: ובמקום שאין מכירין אותו נמי, לא אמרן אלא דלא מנח תפלין, אבל מנח תפלין — לית לן בה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המונע תלמידו מלשמשו — כאילו מונע ממנו חסד, שנאמר: ״למס מרעהו חסד״. רב נחמן בר יצחק אומר: אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר: ״ויראת שדי יעזוב״. אמר רבי אלעזר: אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה — מה שתפסה תפסה. תניא נמי הכי: אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה — מה שתפסה תפסה. וכן כי אתא רב דימי, אמר: מעשה בכלתו של רבי שבתי שתפסה דסקיא מלאה מעות, ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה. אמר רבינא: ולא אמרן אלא למזוני, אבל לכתובה — מפקינן מינה. מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא לכתובה, דממקרקעי ולא ממטלטלי? מזונות נמי ממקרקעי ולא ממטלטלי! אלא למזוני — מאי דתפסה תפסה, הכי נמי לכתובה! אמר ליה רב יצחק בר נפתלי לרבינא: הכי אמרינן משמיה דרבא כוותיך. אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יוסי בן זימרא: אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות — איבדה מזונות. השתא שתים — איבדה, שלש מיבעיא?! לא קשיא: כאן בעניה, כאן בעשירה. אי נמי: כאן בפרוצה, כאן בצנועה. אמר רבא: לא אמרן אלא למפרע, אבל להבא יש לה. בעי רבי יוחנן: יתומים אומרים נתננו, והיא אומרת לא נטלתי, על מי להביא ראיה?
כתובות צו.