הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קד:מסכת כתובות104b
הרי היא כבתחלה - ומונה כ"ה שנים משעת תביעה: והלכה כדברי מי - כדברי ר' מאיר או כדברי חכמים: לא שנו - דבכ"ה שנים מחלה: אלא מנה מאתים - שהם שם כתובה: אבל תוספת יש לה - דמתנה היא ולאו כתובה: תנאי כתובה - תוספת: אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת - האי דמתמהת ואמרת אמר רב הכי משום דלא סבירא לך הוא ולאשתיקן קאמרת או משום דחביבה עלך ולאשקיין קאמרת דאי אמרה רב משקית לי חמרא דשפיר אמר: אינתת אחוה הואי - ומת בלא בנים וירשו רב חייא אחיו: לא כתובה ולא מזוני - דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד כ"ה שנים כרבנן: בכתפאי אמטאי לה - מזונותיה מיום ליום: הא נמי משום כיסופא - מחמת הכבוד הזה שעשית לה: אדרכתא - פסק דין לגבות נכסיו בכל אשר תמצא: אמרה ליה - לרבא: ליהדר לי פירי - דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו שמאותו היום הם ברשותי דהכי אמר רבה בפ' המפקיד (ב"מ דף לה:) גבי שומת ב"ד לוקח מאימתי אכיל פירי אמר רבה מכי מטי אדרכתא לידיה אביי אמר משנחתמה רבא אמר מכי שלמו יומי אכרזתא: אישתמודענא - הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם: לאו שפיר כתיבא - שנכתבה על כל שדות של זה ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך: תיזיל אדרכתא - דלא שפיר כתיבא: אשקול - פירי מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה ל' יום כמשפט דאפילו לרבא דמרע כח הלוקח טפי בפרק המפקיד (בבא מציעא דף לה:) מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פירי: אבל היכא - דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח אדרכתא שמאוה בית דין והכריזו: והא מר הוא דאמר - בפרק שנים אוחזין (בבא מציעא דף טו:): אחריות טעות סופר הוא - שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו והסופר טעה הכא נמי ב"ד צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב אישתמודענא והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת: בהא רבה בר שילא - שצוה לכתוב ליך אדרכתא טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו: דאזלה ומשבחה להו - לשדה ששמו לה ב"ד: ודבעלה מכספי - שלא ישביחם היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ויאמר לה טלי שלי המשועבד ליך: ואתי לאפוקי לעז על בית דין - שלא עיינו בתקנתא של זו: הדרן עלך הנושא מתני' שני דייני גזירות - מפרש בגמרא: חנן אומר שני דברים - שלא היו חכמים מודים לו:
היא כבתחלה. ואם היה שטר כתובה יוצא מתחת ידיה — גובה כתובתה לעולם. שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו, כששטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, או כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה? והלכה כדברי מי? שלח ליה: בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה — גובה כתובתה לעולם. והלכה כדברי חכמים. כי אתא רב דימי: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת — יש לה. ורבי אבהו אמר רבי יוחנן: אפילו תוספת אין לה. דאמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: תנאי כתובה ככתובה דמי. אתמר נמי, אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש לה. אמר ליה רבי אבא לרב הונא: אמר רב הכי? אמר ליה: אישתיק(ן) קאמרת, או אשקיין קאמרת? אמר ליה: אישתיק(ן) קאמינא. חמתיה דרב חייא אריכא אינתת אחוה הואי, ואלמנה בבית אביה הואי, וזנה עשרים וחמש שנין בבי נשא. לסוף אמרה ליה: הב לי מזוני. אמר לה: לית ליך מזוני. הב לי כתובה. אמר לה: לא מזוני אית ליך, ולא כתובה אית. תבעתיה לדינא קמיה דרבה בר שילא. אמר ליה: אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה? אמר ליה: זניתה עשרים וחמש שנים בבי נשא, בחיי דמר, דבכתפאי אמטאי לה. אמר ליה: טעמא מאי אמור רבנן: כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם, דאמרינן: משום כיסופא הוא דלא תבעה. הכא נמי: משום כיסופא הוא דלא תבעה, זיל הב לה. לא אשגח. כתב לה אדרכתא אניכסיה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: חזי מר היכי דנן! אמר ליה: שפיר דנך. אמרה ליה: אי הכי, ליזיל להדר לי פירי דמן ההוא יומא עד האידנא. אמר לה: אחוי לי אדרכתיך. חזייה דלא הוה כתוב בה ״ואישתמודענא דנכסים אלו דמיתנא אינון״. אמר לה: אדרכתא לאו שפיר כתיבא. אמרה ליה: תיזיל אדרכתא, אישקול מיומא דשלימי יומי אכרזתא עד השתא. אמר לה: הני מילי היכא דלא כתיב טעותא באדרכתא, אבל היכא דכתיב טעותא באדרכתא — לית לן בה. אמרה ליה: והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא. אמר לה רבא: בהא ליכא למימר טעות סופר הוא, דבהא אפילו רבה בר שילא טעי. מעיקרא הוא סבר הני והני דידיה, מה לי מהני, מה לי מהני, ולא היא. זימנין דאזלה ומשבחה להו ודבעלה מכספי, ואמר לה: שקול דידך והב לי דידי, ואתי לאפוקי לעז על בי דינא. הדרן עלך הנושא שני דייני גזירות היו בירושלים, אדמון וחנן בן אבישלום. חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אומר:
כתובות קד: