הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיב.מסכת כתובות112a
והוה כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי - כשתצרף כל המקומות ישתער לכך: נקטו בידיה - מצאן קטנות נאחזות בידו אחת: קטפי - אשכולות כדמתרגמינן (ויקרא כה) לא תבצור לא תקטוף: לשנה - לסוף שנה: בברכותיה - כשהשנה מבורכת: בישיבתה של צוען - כלומר כדמפרש ואזיל ומצוען אתה למד לארץ ישראל כדמפרש ואזיל: אני ראיתי בבקעת בית שאן - שהיא משאר ארצות: בית סאה עושה שבעים כורים - וכיון דבשאר ארצות יש שבעים כורים כל שכן בארץ מצרים שאין לך מעולה בכל הארצות כמצרים שהרי נמשלה לגן ה' ואין במצרים מדינה מעולה כצוען: דמרבו בה מלכי - מצרים שנאמר כי היו בצוען שריו על מלכי ישראל הכתוב מדבר לגנאי שמרדו בהקב"ה וסמכו על מלכי מצרים ותמיד היו שריהם ושלוחיהם מצויין בצוען שלוחים למלך מצרים מביאין תשורה: מבונה - בנויה בכל טוב מבונה לשון פרי כדכתיב (בראשית ל) ואבנה גם אנכי ממנה: לבנו הקטן - לכנען: לבנו גדול - למצרים: על אחת משבעה - הרי שבע פעמים שבעים כורים הרי ד' מאות ותשעים ובמקום שאינו טרשים כחברון יש להוסיף עד חמש מאות ובברכותיה כתיב מאה שערים על אחת שבשאר שנים נתברך למאה מאה פעמים חמש מאות הרי חמשת ריבוא: סאה קמח - הוא אבק דק היוצא מן הנפה והחטין טחונין ברחיים של גריסין ואינן טחונין דקין והנפה מוציאה הקמח וקולטת פסולת ומחזיר מה שבנפה לריחים: סובין - שהמכתשת מוציאה כשלותתין חטין לסולת כותשין אותן במכתשת: מורסין - הן סובין היוצאין באחרונה: קיבוריא - קמח שאינו יפה שעושים ממנו פת קבור וקורין שאנדי"ר: יאה משבחיתו בה בארעכון - יפה אתם משבחין אותה: בית סאה הניח לי אבא - בארץ ישראל: א"ל ההוא בר אמוראה - אחד מבני האמורי אמר ליהודי תחלת ביאתו לארץ: הך תאלתא דקיימא אגודא דירדנא - דקל פלוני העומד על שפת הירדן: כמה גדריתו מינה - כמה תמרים אתם גודרים הימנו לקיטת תמרים קרויה גדירה בלשון [משנה וגוזרא בלשון] ארמי: אין עורו מחזיק את בשרו - שהעור כווץ וגומד לאחר הפשטו: אינה מחזקת פירותיה - עושה פירותיה מרובין עד אין מקום להצניען: פלטי לי מחדא - נצלתי מאחת מהן מן הקללות האמורות במקרא: נקט במצרא - יש מקום שאין גשר ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר: עמא פזיזא - עם בהול: דקדמיתו פומייכו לאודנייכו - מתחלתכם הייתם בהולים שהקדמתם נעשה לנשמע ועודכם בבהלתכם כבתחלה למהר לעשות דבר בלא עתו: כיפי - אלמוגים לישנא אחרינא כיפי דעכו סלעים: מתקן מתקליה - משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים:
כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי, עשרין ותרתין פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי. רבי חלבו ורבי עוירא ורבי יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא. אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו. ואילפס כפר הינו כמה הוי — חמש סאין. אכלו שליש, והפקירו שליש, ונתנו לפני בהמתן שליש. לשנה איקלע רבי אלעזר להתם ואייתו לקמיה (נקטו) [נקטיה] בידיה, ואמר: ״ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה״. רבי יהושע בן לוי איקלע לגבלא, חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי, אמר: עגלים בין הגפנים? אמרו ליה: קטופי נינהו. אמר: ארץ ארץ, הכניסי פירותייך, למי את מוציאה פירותייך, לגוים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו? לשנה איקלע רבי חייא להתם, חזנהו דהוו קיימי כעיזי, אמר: עזים בין הגפנים? אמרו ליה: זיל, לא תעביד לן כי חברך. תנו רבנן: בברכותיה של ארץ ישראל — בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין, בישיבתה של צוען — בית סאה עושה שבעים כורין. דתניא, אמר רבי מאיר: אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כורין. ואין לך מעולה בכל ארצות יותר מארץ מצרים, שנאמר: ״כגן ה׳ כארץ מצרים״. ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען — דהוו מרבו בה מלכים, דכתיב: ״כי היו בצוען שריו״. ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון, דהוו קברי בה שיכבי. ואפילו הכי, חברון מבונה על אחת משבעה בצוען, דכתיב: ״וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים״, מאי ״נבנתה״? אילימא נבנתה ממש, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול? שנאמר: ״ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען״! אלא שמבונה על אחת משבעה בצוען. והני מילי בטרשים, אבל שלא בטרשים — חמש מאה. והני מילי שלא בברכותיה, אבל בברכותיה, כתיב: ״ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו׳״. תניא, אמר רבי יוסי: סאה ביהודה היתה עושה חמש סאין: סאה קמח, סאה סלת, סאה סובין, סאה מורסין, וסאה קיבוריא. אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: יאה משבחיתו בה בארעכון. בית סאה אחת הניח לי אבא, ממנה משח, ממנה חמר, ממנה עיבור, ממנה קיטניות, ממנה רועות מקנתי. אמר ליה ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל: האי [תאלתא] דקיימא אגודא דירדנא כמה גדריתו מינה? אמר ליה: שיתין כורי. אמר ליה: אכתי לא עייליתו בה אחריבתוה, אנן מאה ועשרים כורי הוה גזרינן מינה. אמר ליה: אנא נמי מחד גיסא קאמינא לך. אמר רב חסדא, מאי דכתיב: ״ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי״, למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן — אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים, תלמוד לומר: ״זבת חלב ודבש״, שמנים מחלב ומתוקים מדבש. רבי אלעזר כי הוה סליק לארץ ישראל, אמר: פלטי לי מחדא. כי סמכוהו, אמר: פלטי לי מתרתי. כי אותבוהו בסוד העיבור, אמר: פלטי לי מתלת, שנאמר: ״והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו׳״. ״בסוד עמי לא יהיו״ — זה סוד עיבור. ״ובכתב בית ישראל לא יכתבו״ — זה סמיכה. ״ואל אדמת ישראל לא יבואו״ — כמשמעו. רבי זירא כי הוה סליק לארץ ישראל לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר. אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו? אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה. רבי אבא מנשק כיפי דעכו. רבי חנינא מתקן מתקליה. רבי אמי ורבי אסי
כתובות קיב.