הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קט.מסכת כתובות109a
גמ' במה דברים אמורים - אברייתא קאי: איפכא מיבעי ליה - אם באת לכוף את האב איפכא מסתברא טפי לפי שהגדולה תנאה תנאי: אפי' בברייתא - כשפסקה היא לעצמה: הכי גרסינן א"ר זירא אמר רבה בר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון אין הלכה כיוצא בו מאי קאמר כו' - כיוצא בו דחנן רבן יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון רבן גמליאל: אין הלכה כיוצא בו - שלא ראה את דבריו אלא בשלשה שהיה לו לראות את דבריו בכולם: מתני' העורר על השדה כו' - ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר לוי שמכרה לך גזלה ממני: והוא חתום - על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו: אדמון אומר - יכול הוא שיאמר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת מלוי וחתמתי בתוך השטר עד לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין: איבד את זכותו - דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה: עשאה - המוחזק בה סימן לאחר שלא מכר לראובן זה העורר עליה אלא לאיש אחר היה מוכר שדה מצד זו ומצר לו ארבעת מצרי השדה וכתב לו במצרים מצר פלוני שדה שלי ועשה שדה זו סימן מצר ללוקח ובשמו של מוכר וזה חתם על אותו שטר ולא ערער: איבד את זכותו - אפילו לאדמון דאין לומר כאן השני נוח לי: גמ' אבל דיין - שהובא שטר המכירה בבית דין לקיימו כמשפט קיום שטרות שהעדים באין ומעידין על כתב ידם והדיינין כותבין שטרא דנן נפקא לקדמנא ואסהידו סהדי אחתימות ידייהו ואישרנוהי וקיימנוהי: לא איבד זכותו - שלא ידע מה כתוב בו שיערער עליו: דתני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ קראוהו - שהרי על דברי השטר הם באים להעיד:
עד שילבין ראשה. אדמון אומר: יכולה היא שתאמר: אילו אני פסקתי לעצמי — אשב עד שילבין ראשי, עכשיו שאבא פסק — מה אני יכולה לעשות? או כנוס, או פטור. אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון. גמ׳ מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, שיכולה היא שתאמר: ״אבא פסק עלי, מה אני יכולה לעשות״. על מה נחלקו — על שפסקה היא על עצמה. שחכמים אומרים: תשב עד שתלבין ראשה. אדמון אומר, יכולה היא שתאמר: כסבורה אני שאבא נותן עלי, ועכשיו שאין אבא נותן עלי — מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור. אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון. תנא: במה דברים אמורים בגדולה, אבל בקטנה — כופין. כופין למאן? אילימא לאב — איפכא מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כופין לבעל ליתן גט. אמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל ״רואה אני את דברי אדמון״ — הלכה כמותו. אמר ליה רבא לרב נחמן: אפילו בברייתא? אמר ליה: מי קאמרינן במשנה?! בכל מקום שאמר רבן גמליאל קאמרינן. אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה: שני דברים שאמר חנן — הלכה כיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון — אין הלכה כיוצא בו. מאי קאמר? אילימא הכי קאמר: שני דברים שאמר חנן — הלכה כמותו וכיוצא בו, ושבעה דברים שאמר אדמון — אין הלכה כמותו ולא כיוצא בו. והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל ״רואה אני את דברי אדמון״ — הלכה כמותו! אלא הכי קאמר: שני דברים שאמר חנן — הלכה כמותו וכיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון — אין הלכה כיוצא בו. הא כמותו — הלכה בכולהו. והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל ״רואה אני את דברי אדמון״ — הלכה כמותו, אמר — אין, לא אמר — לא! אלא הכי קאמר: שני דברים שאמר חנן — הלכה כמותו וכיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון — יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו, ויש מהן שאין הלכה כמותו אלא כיוצא בו. בכל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון — הלכה כמותו, אינך — לא. מתני׳ העורר על השדה, והוא חתום עליה בעד — אדמון אומר: השני נוח לי, והראשון קשה הימנו. וחכמים אומרים: איבד את זכותו. עשאה סימן לאחר — איבד את זכותו. גמ׳ אמר אביי: לא שנו אלא עד, אבל דיין — לא איבד את זכותו. דתני רבי חייא: אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו.
כתובות קט.