הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קה:מסכת כתובות105b
אינו נפטר מן העולם - והכי קאמר ק"ו שיסמא את עיניו כשיהא טפש בסופו וישב לדון: שאינו צריך כלום - שהוא עשיר ואין צריך להחניף: דשאיל שאילתא - דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים: מאי טעמא דשוחדא - למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי: אין אדם רואה חובה לעצמו - אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת: שהוא חד - הנותן והמקבל נעשים לב אחד: בני מחוזא - עירו של רבא: מינייהו - מקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי: אם מרחם - אם אוהבים נעשו כולם אוהביי: במברא - גשר: יהיב ליה ידא - לסומכו: כנתא דפירי - סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל: זוזא - זוג: בהדי דאזיל ואתי - בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין: ראשית הגז - בכל שנה שגוזז אותן חייב ליתן לכהן אחד מששים: גילדני דבי גילי - דגים קטנים: וכי אלישע אוכל ביכורים היה - והלא לא כהן היה שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתי' ויעני ושפט בבשן ומצינו במסכת פסחים באלו דברים (פסחים דף סח.) דשפט דהאי קרא הוא אביו של אלישע: שמע מינה קריביה הוא - להכי פסול ליה לדינא:
צדיק גמור ולוקח שוחד — אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. כי אתא רב דימי אמר: דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב ״מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה״ — אם דומה דיין למלך, שאינו צריך לכלום — ״יעמיד ארץ״. ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות — ״יהרסנה״. אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא דשאיל שאילתא — פסול למידן דינא. ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי, אבל אית ליה לאושולי — לית לן בה. איני? והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר מריון אף על גב דלא שיילי מיניה? התם לאחשובינהו הוא דבעי. אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי ״שוחד״ — שהוא חד. אמר רב פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה, ולא למאן דסני ליה. דרחים ליה — לא חזי ליה חובה, דסני ליה — לא חזי ליה זכותא. אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא — לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. אמר רבא, מריש הוה אמינא: הני בני מחוזא כולהו רחמו לי. כיון דהואי דיינא, אמינא: מינייהו סנו לי ומינייהו רחמו לי. כיון דחזאי דמאן דמיחייב (ליה) האידנא קא זכי למחר, אמינא: אם מרחם — כולהו רחמו לי, אי מסנו — כולהו סנו לי. תנו רבנן: ״ושוחד לא תקח״, אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב ״בצע לא תקח״. היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא, אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה, אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא. פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא כסייה, אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי. יומא חד אייתי ליה בחמשה בשבתא. אמר ליה: מאי שנא האידנא? אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחי אייתי ליה למר. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי אמר: אי בעי — טעין הכי, ואי בעי — טעין הכי. אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי — שלי נטלתי, כך, מקבלי שוחד — על אחת כמה וכמה. רבי ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז. אמר ליה: מהיכא את? אמר ליה: מדוך פלן. ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה? אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחאי אייתי ליה למר. אמר ליה: פסילנא לך לדינא, לא קביל מיניה. אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר: אי בעי טעין הכי, ואי בעי טעין הכי. אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי — שלי נטלתי, כך, מקבלי שוחד — על אחת כמה וכמה. רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם — כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא. שדריה לקמיה דרב נחמן, שלח ליה: נידייניה מר להאי גברא, דאנא ענן פסילנא ליה לדינא. אמר: מדשלח לי הכי, שמע מינה קריביה הוא. הוה קאים דינא דיתמי קמיה, אמר:
כתובות קה: