הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צה.מסכת כתובות95a
טירפא - לטרוף לקוחות מר"ח אייר שהרי מכרה לו באחריות: יכלי למימר - לקוחות: את בר חד בניסן את - ושטרך קודם ושלא כדין נטלה ממך: מאי תקנתיה - דהאי: נכתבו הרשאה להדדי - יבקש מאת חברו בר חמשה בניסן וימסור לו שטרו ויכתוב לו הרשאה עליו לטרוף לקוחות ואם יאמרו לו בר חד בניסן את אומר להם אני בא לטרוף בשביל מעות של חמשה בניסן שהרי לשנינו מכרה באחריות ואני בא בהרשאה עליכם מכחו ואם יאמרו לו הוא קדם ואת בר כ"ט בניסן היית אומר להם אני בא מחמת עצמי: מתני' ומכר את שדהו - המשועבד לכתובות: הראשונה - שנשא תחלה: השניה מוציאה - כשימות בעלה: וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב - מפרש בגמ': גמ' בשקנו מידה - ואמרי' בהכותב לאשתו דהיכא דקנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו: מקחו בטל - משמע לגמרי ואפי' בחיי הבעל ובבבא בתרא מוקמינן לה באחת מאותן שלש שדות או ייחדה לה לכתובתה או כתב לה בתוך הכתובה או שהכניסה לו שום משלה: כתב לראשון - שטר מכר על שדה אחת: ולא חתמה לו - לא הודית באותו מכר וכתב שטר אחר ללוקח שני על שדה אחרת וחתמה לו: אבדה כתובתה - אם אין שם בני חורין שהרי הראשון אומר הנחתי ליך מקום לגבות הימנו: יכולה היא שתאמר כו' - מן השני תגבה: ורבי - דסתמינהו למשניות הכא בכתובות סתם לן כר"מ ובמס' גיטין סתם לן מקחו בטל כר' יהודה: אמר רב פפא - מתני' כשהיתה גרושה ואחר כך כתבה לו ללוקח כן: רב אשי אמר - אפי' ביושבת תחתיו ותרוייהו סתמי כר"מ ומתני' דגיטין דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה להכי מקחו בטל דעד כאן לא קאמר ר"מ בבריית' איבדה כתובתה אלא בשני לקוחות והא חזינן דבראשון לא עשתה נחת רוח לבעלה הלכך לא מצית למימר כי חתמה לשני נחת רוח עשיתי לבעלי: ומתניתין - דהכא דאשמעינן מינה חתימתה קיימת: בדכתב - הבעל לאחר קודם לזה ולא חתמה לו ולזה חתמה: אישתדוף בני חרי - לאחר שלקחו הלקוחות: אישתדוף - נתקלקלו: מראשון מיהא תגבי - שהרי נתקלקל זכותה במקום שהניח לה לגבות והוה ליה כאישתדוף: ועוד תניא - דמראשון לא תגבה: הכי גרסינן התם איהו דאפסיד אנפשיה - וכולה רבא קאמר לה לא תימא מאי איבדה כתובתה משני דאף מראשון איבדה אפ"ה לא נפשוט מינה אישתדוף בני חרי לא טריף ממשעבדי דהתם היא דאבדה כתובתה והא דקתני אין לו על לוקח ראשון כלום חד טעמא הוא האי דלא הדר גבי מהראשון משום דאפסיד נפשיה בידים שכתב לשני דין ודברים אין לי עמך ולא דמי לאישתדוף:
מאייר ואילך. אמר ליה: יכלי למימר לך: את בר חד בניסן את. מאי תקנתיה? נכתבו הרשאה להדדי. מתני׳ מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו, וכתבה ראשונה ללוקח ״דין ודברים אין לי עמך״ — השניה מוציאה מהלוקח, וראשונה מן השניה, והלוקח מן הראשונה. וחוזרות חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהם. וכן בעל חוב, וכן אשה בעלת חוב. גמ׳ וכי כתבה ליה מאי הוי? והתניא: האומר לחבירו ״דין ודברים אין לי על שדה זו״, ו״אין לי עסק בה״, ו״ידי מסולקת הימנה״ — לא אמר כלום. הכא במאי עסקינן — בשקנו מידה. וכי קנו מידה מאי הוי? תימא: נחת רוח עשיתי לבעלי. מי לא תנן: לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה — מקחו בטל. אלמא: יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי. אמר רבי זירא אמר רב חסדא, לא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבי יהודה. דתניא: כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו — איבדה כתובתה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, יכולה היא שתאמר: ״נחת רוח עשיתי לבעלי, אתם מה לכם עלי״? ורבי, סתם לה הכא כרבי מאיר וסתם לה התם כרבי יהודה?! אמר רב פפא: בגרושה, ודברי הכל. רב אשי אמר: כולה רבי מאיר היא, ועד כאן לא קאמר רבי מאיר התם, אלא בשני לקוחות, דאמרי לה: אי איתא דנחת רוח עבדת — לקמא איבעי לך למיעבד. אבל בלוקח אחד, אפילו רבי מאיר מודה. ומתניתין דכתב ליה לאחר. תנן התם: אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית. איבעיא להו: אישתדוף בני חרי, מהו דליטרוף ממשעבדי? תא שמע: כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו — איבדה כתובתה, דברי רבי מאיר. ואי סלקא דעתך אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי, נהי דאיבדה כתובתה משני — מראשון מיהא תיגבי. אמר רב נחמן בר יצחק: מאי ״איבדה״ — איבדה משני. אמר רבא: שתי תשובות בדבר, חדא: ד״איבדה״ לגמרי משמע. ועוד, תניא: לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים, וכתב בעל חוב ללוקח שני: ״דין ודברים אין לי עמך״ — אין לו על לוקח ראשון כלום. מפני שיכול לומר: הנחתי לך מקום לגבות הימנו. התם איהו דאפסיד נפשיה בידים. אמר ליה רב יימר לרב אשי:
כתובות צה.