הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צד:מסכת כתובות94b
ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר - אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת הים אלמא עדי מסירה עיקר והכא יש לומר שמא האחד היה חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה וכי לא ידעינן נימא שודא דדייני לפי מה שהם רואים מי מהם היה רגיל אצלו יותר דשודא עדיפא מחלוקה: דכולי עלמא כר' אלעזר - דקיימא לן כוותיה בגטין ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה ובהא פליגי: חולקין - אלמא חלוקה עדיפא: ר"מ היא - וליכא למימר שודא בחתימתו: כתב לאחד - השטר ולא מסר לו עד שכתב שטר שני לאחר עליה ומסר לו: ואי ר"מ כו' - אלא לאו רבי אלעזר ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה וקתני חולקין אלמא חלוקה עדיפא: תנאי היא - איכא למ"ד שודא עדיף ואיכא למ"ד חלוקה עדיפא: וחכ"א כו' - בשלהי פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו שמת יחזרו למשלח מת המשלח יחזרו ליורשים כו' עד וחכ"א יחלוקו יורשי משלח ויורשי מי שנשתלחו לו וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה דהיינו שליח יעשה אלמא שודא עדיפא: אמיה דרמי בר חמא כו' - ולא נודע למי מסרה תחלה שטר מתנה: אטו בירושלים יתבינן כו' - וכיון דלא הקפידו בני מקום לכתוב שעות גילו מנהגם שאין הולכים אחר הקודם לבו ביום ושניהם שוים: אלא מר מאי טעמא עבד הכי - ולא אמר יחלוקו: שודא דדייני - כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ולי נראה שזה היה חביב לה יותר וקדמה ומסרה לו תחלה: א"ל אנא נמי - תיהוי דידי שודא דדייני וכיון שפסקתי אני הדין שוב אין לך כח להוציא מידו שהרי יצא מב"ד זכאי בשודא דדייני: אנא דיינא - על פי ראש גלותא והישיבה: לאו בתורת הכי אתית לה - לא אמרת טעם שלך משום שודא דדייני אלא משום דקדים בחתימה כרבי מאיר ובזו טעית דהא לאו בירושלים יתבינן: הנהו תרי שטרי - של מכר שיצאו על שדה אחת:
דאמר כרבי אלעזר, דאמר: עדי מסירה כרתי. לא, דכולי עלמא כרבי אלעזר, והכא בהא קמיפלגי, רב סבר: חלוקה עדיפא. ושמואל סבר: שודא דדייני עדיפא. ומי מצית מוקמת ליה לרב כרבי אלעזר? והאמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: אף בשטרות. מכלל דרב סבר בשטרות לא! אלא: מחוורתא רב כרבי מאיר, ושמואל כרבי אלעזר. מיתיבי: שני שטרות היוצאים ביום אחד חולקין, תיובתא דשמואל. אמר לך שמואל: הא מני — רבי מאיר היא, ואנא דאמרי כרבי אלעזר. אי רבי מאיר, אימא סיפא: כתב לאחד ומסר לאחר — זה שמסר לו קנה. ואי רבי מאיר, אמאי קנה? האמר עדי חתימה כרתי! תנאי היא. דתניא, וחכמים אומרים: יחלוקו, וכאן אמרו: מה שירצה השליש, יעשה. אמיה דרמי בר חמא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא בצפרא, לאורתא כתבתינהו למר עוקבא בר חמא. אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסי. אתא מר עוקבא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסי. אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: מאי טעמא עבד מר הכי? אמר ליה: ומאי טעמא עבד מר הכי? אמר ליה: דקדים. אמר ליה: אטו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות? אלא מר מאי טעמא עבד הכי? אמר ליה: שודא דדייני. אמר ליה: אנא נמי שודא דדייני, אמר ליה: חדא, דאנא דיינא ומר לאו דיינא. ועוד, מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה. הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף. חד הוה כתוב בחמשא בניסן, וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא. אוקמיה רב יוסף לההוא דחמשא בניסן בנכסים. אמר ליה אידך: ואנא אפסיד? אמר ליה: את ידך על התחתונה, אימא בר עשרים ותשעה בניסן את. אמר ליה: ונכתוב לי מר
כתובות צד: