הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קז.מסכת כתובות107a
פוסקין מזונות - ב"ד יורדין לנכסי מי שהלך למדינת הים ופוסקין מזונות לאשתו: בששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי - דפוסקין דלמאי ניחוש לה אי לצררי הרי סופה לגבות כתובתה ותשבע שלא עיכבה משלהם כלום ואי לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה משמת אינה משועבדת לו מעשה ידיה וא"ת והרי היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן אף הוא לא היה יכול לומר לה אלא א"כ היא מתרצה: צררי - צרורות כספים נתן בידה למזונות: חיישי' שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך - וקבלה עליה: איכא בינייהו גדולה - הראויה להתפיסה מעות ולא ספקה מזונות במעשה ידיה שהן שני בצורת או שאינה בעלת מלאכה לצררי איכא למיחש לצאי מעשה ידיך במזונותיך ליכא למיחש דכיון דלא ספקה לא קבלה עליה: איכא בינייהו גדולה - הראויה להתפיסה מעות ולא ספקה מזונות במעשה ידיה שהן שני בצורת או שאינה בעלת מלאכה לצררי איכא למיחש לצאי מעשה ידיך במזונותיך ליכא למיחש דכיון דלא ספקה לא קבלה עליה: אי נמי קטנה - ובעלת מלאכה והשנים כתקנן: וספקה - לרב זביד פוסקין דלא עביד איניש דמתפיס צררי לקטנה לרב פפא אין פוסקין דאיכא למימר צאי מעשה ידיך למזונותיך אמר לה: ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות - אתפסתיה צררי: נאמן - ובשבועה ומחזרת מה שנתנו לה ב"ד: לאחר שמועה - לאחר ששמעו בו שמת בא: ולא דבר אחר - מפרש לקמיה: במשרה אשתו ע"י שליש - העמיד אפוטרופוס לזונה ועכשיו משך האפוטרופוס את ידו דהשתא ודאי לצררי ליכא למיחש ולא לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך: אי הכי - דהשרה אותה ע"י שליש אפי' בניו ובנותיו נמי דהא גלי דעתיה דניחא ליה שיהו נזונין משלו:
מזונות לאשת איש. ושמואל אמר: אין פוסקין מזונות לאשת איש. אמר שמואל: מודה לי אבא בשלשה חדשים הראשונים, לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן. בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי. כי פליגי, בשלא שמעו בו שמת. רב אמר: פוסקין, דהא משועבד לה. ושמואל אמר: אין פוסקין. מאי טעמא? רב זביד אמר: אימא צררי אתפסה. רב פפא אמר: חיישינן שמא אמר לה ״צאי מעשה ידיך במזונותיך״. מאי בינייהו? איכא בינייהו גדולה, ולא ספקה. אי נמי קטנה וספקה. תנן: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אמר: תשבע בסוף, ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף. עד כאן לא פליגי אלא לענין שבועה, אבל מזוני יהבינן לה! תרגמה שמואל: בששמעו בו שמת. תא שמע: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, בני כהנים גדולים אומרים: תשבע, חנן אומר: לא תשבע. ואם בא ואמר: פסקתי לה מזונות — נאמן! הכא נמי בששמעו בו שמת. והא ״אם בא ואמר״ קאמר! אם בא לאחר שמועה. תא שמע: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, ואם בא ואמר ״צאי מעשה ידיך במזונותיך״ — רשאי. קדמו בית דין ופסקו — מה שפסקו פסקו. הכא נמי בששמעו בו שמת. תא שמע: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות — בית דין יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו, אבל לא בניו ובנותיו, ולא דבר אחר! אמר רב ששת: במשרה את אשתו על ידי שליש. אי הכי, בניו ובנותיו נמי! כשהשרה לזו, ולא השרה לזו. מאי פסקא? אלא אמר רב פפא: כששמעה בו שמת בעד אחד. היא, דאי בעיא אינסובי בעד אחד מציא מינסבא — מזוני נמי יהבינן לה. בניו ובנותיו, דאי בעו למיחת לנכסיו בעד אחד לא מצו נחתי — מזוני נמי לא יהבינן להו. מאי ״דבר אחר״? רב חסדא אמר: תכשיט. רב יוסף אמר: צדקה. מאן דאמר תכשיט, כל שכן
כתובות קז.