הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צא:מסכת כתובות91b
זכו בהן - יורשי כתובה הקטנה לחלוק הכל בשוה הואיל ובשעת מיתה לא הוה בהו מותר: מסקי ביה - נושים בו: שקל - לוקח אלפא זוזי: אי שויא לך - ההיא חדא לקבלה בחוב שלך ותניח לי את זו: ואיסתלק - מתרוייהו: היינו מתני' - ממתני' מצינן למיגמר האי דינא דלא מצי טעין ליה האי לוקח הכי שהיה מעלה על דמיה: אית להו פסידא - לבני כתובה הקטנה בהעלותן של אלו: וטירפא בכמה כתבינן - הרי לוקח זה מכרה לנושה באלף זוז לפצותו מחובו וחוזר לב"ד לכתוב לו שטר טירפא על זה שמכרה לו באחריות והרי טרפוה ממנו בדמי אלף זוז שהיה מחויב בכמה כתבינן ליה טירפא באלפא כשיעור החוב או בה' מאה שהרי כך קנאה ממנו: קטיני דארעא - שדות קטנות: מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן - משום כבוד אביהן אלא שאין לבית דין לכופן על כך דלאו מצות עשה מפורשת היא כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמא דרבנן: בדין קא טריף - שנכסי הלוה נשתעבדו לו: דלא אמרו ליה - כשפרעו את הראשונים: דמי קטינא - כשאר מכר ולא כפריעת החוב: דזבנה לכתובתה דאימיה - שהיתה נשואה לאחר ומכר כתובתה בחיי בעלה: בטובת הנאה - בדבר מועט מפני שהוא ספק שמא תמות וירשנה בעלה או אפילו ימות בעלה בחייה שמא ימות הבן בחייה ולא תבא הזכות לידו ואין ללוקח בה כלום דלא היה זה שלוחו: א"ל אי אתיא אימא וקא מערערא לא מפצינא לך - והמעות לא אחזיר לך דשלא באחריות אני מוכר לך: אתא איהו וקא מערער - לומר אני תחת אמי עומד ואטלנו ואף המעות לא אחזיר דשלא באחריות סבירת וקבילת: אחריות דנפשיה - אם יבא הוא ויערער דין הוא שיחזיר לו מעותיו ונהי נמי דחוזר במכירת הקרקע דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו כדתני' (ב"מ דף טז.) מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום והא לא דמיא לגוזל שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דקי"ל בה (שם טו:) מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו דהתם לקחה דוקא דטרח אבתרה וזבנה כי היכי דליקום בהימנותיה עם לוקח אבל נפלה זו בירושה אמרינן התם ירושה ממילא הוה ולא טרח למיקם בהימנותיה וחוזר במכירתו ומחזיר המעות לשון אחר דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה שדה שייחד אביו לאמו לכתובתה ומת ונפלו נכסים לפני זה וכל זמן שלא עמדה בדין אם מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור שהרי יורש הוא וכל הנכסים לפניו אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו ועל שדה זו שעבודה מוטל והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח ומשום דא"ל האי אי אתיא אמי ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך לא מכרה אלא בדבר מועט: שלא באחריות - כל מי שיטרפנה מידך אפי' בדין לא אחזיר לך המעות: ומכרה לראובן - בעלים הראשונים: באחריות - שכל מי שיטרפנה בדין יפצנה לו:
בהן יורשין — כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין. (סימן: אלף ומאה מצוה בכתובה יעקב זקף שדותיו בדברים עסיקין). ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי, הוו ליה תרי אפדני, זבנינהו חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה. אתא בעל חוב טרפא לחדא מינייהו, הדר קטריף לאידך. שקל אלפא זוזי וקא אזיל לגביה, אמר ליה: אי שויא לך אלפא זוזי — לחיי, ואי לא — שקיל אלפא זוזי ואיסתלק. סבר רמי בר חמא למימר: היינו מתניתין אם אמרו יתומים ״הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר״. אמר ליה רבא: מי דמי? התם — אית להו פסידא ליתמי, הכא — מי אית ליה פסידא? אלפא יהיב ואלפא שקיל! וטירפא, בכמה כתבינן? רבינא אמר: באלפא. רב עוירא אמר: בחמש מאה. והלכתא: בחמש מאה. ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי. הוו ליה תרי קטיני דארעא, (חד זבינהו) [זבנינהו לחד] בחמשין וחד בחמשין. אתא בעל חוב טרפא לחד מינייהו, הדר אתא וקטריף לאידך. שקל מאה זוזי וקאזיל לגביה ואמר ליה: אי שויא לך מאה זוזי — לחיי, ואי לא — שקול מאה זוזי ואיסתלק. סבר רב יוסף למימר: היינו מתניתין אם אמרו יתומים כו׳. אמר ליה אביי: מי דמי? התם — אית להו פסידא ליתמי, הכא — מאי פסידא אית ליה? מאה יהיב, מאה שקיל. וטירפא בכמה כתבינן? רבינא אמר: במאה, רב עוירא אמר: בחמשין. והלכתא בחמשין. ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי. שכיב, שבק קטינא דארעא דהוה שויא חמשין זוזי. אתא בעל חוב וקטריף ליה, אזול יתמי יהבו ליה חמשין זוזי, הדר קטריף לה. אתו לקמיה דאביי. אמר להן: מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן. הני קמאי מצוה עבדיתו, השתא כי טריף — בדין קטריף. ולא אמרן דלא אמרו ליה: ״הני חמשין זוזי דמי דארעא קטינא״, אבל אמרו ליה: ״הני חמשין זוזי דמי ארעא קטינא״ — סלוקי סלקוה. ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה, ואמר ליה: אי אתיא אם ומערערא, לא מפצינא לך. שכיבא אימיה ולא (אי)ערערא, ואתא איהו וקא מערער. סבר רמי בר חמא למימר: איהו במקום אימיה קאי. אמר ליה רבא: נהי דאחריות דידה לא קביל עליה, אחריות דידיה מי לא קביל? אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ואתא שמעון ומכרה לראובן באחריות,
כתובות צא: