הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קי:מסכת כתובות110b
אבל לא מעיר לכרך - בגמ' מפרש טעמא: שהנוה היפה בודק - את הגוף למי שבא מנוה רע ומתוך כך חלאים באים עליו: גמ' ישיבת כרכין קשה - שהכל מתיישבין שם ודוחקין ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים לבתים ואוירן יפה: שנוי וסת - אפילו לטובה: במרום הרים כרמו - שאין בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה בראש ההר וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל וזב לכרמים שתחתיו: מתני' הכל מעלין - את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים: אחד האנשים ואחד הנשים - אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם ואם לאו יוציא ויתן כתובה כדקתני בברייתא בגמ' בהדיא: מעות קפוטקיא - גדולות ושוקלות יותר משל א"י: גמ' לאתויי עבדים - היה לו עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו: ואיידי דתנא כו' - דאילו משום מנוה הרע לנוה היפה לא איצטריך כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרע כל שכן דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה: לעלות - מחוצה לארץ לארץ וכן משאר גבולין לירושלים: לצאת - מירושלים לגבולין או מארץ לחוצה לארץ: מקולי כתובה שנו כאן - כאן הקלו בכתובה וזו אחת מקולי כתובה: קסבר כתובה דאורייתא - הילכך בתר שיעבוד אזלינן כדין כל שטרי חוב: כתוב בו כסף סתם - מאה כסף ולא פירש אם סלעין אם דינרין אם פונדיונין: מה שירצה לוה מגבהו - ואפילו איסרין: ואימא נסכא - חתיכות כסף היה לכך לא פירש: ואימא פריטי - ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות: וכי מי אמר לו לדוד כן - אלא מפני שהיה צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל אל מלך מואב ואל אכיש: דבעי ר' זירא למיסק - ורב יהודה מוחה בידו להכי הוה משתמיט מיניה:
לא מעיר לכרך, ולא מכרך לעיר. מוציאין מנוה הרע(ה) לנוה היפה, אבל לא מנוה היפה לנוה הרע(ה). רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לא מנוה רע(ה) לנוה יפה, מפני שהנוה היפה בודק. גמ׳ בשלמא מכרך לעיר — דבכרך שכיחי כל מילי, בעיר לא שכיחי כל מילי. אלא מעיר לכרך מאי טעמא? מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא. דאמר רבי יוסי בר חנינא: מנין שישיבת כרכים קשה, שנאמר: ״ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים״. רבן שמעון בן גמליאל אומר כו׳. מאי ״בודק״? כדשמואל. דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים. כתוב בספר בן סירא: ״כל ימי עני רעים״. והאיכא שבתות וימים טובים? כדשמואל. דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים. בן סירא אומר: ״אף לילות, בשפל גגים גגו, ובמרום הרים כרמו, ממטר גגים לגגו, ומעפר כרמו לכרמים״. מתני׳ הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין. אחד האנשים ואחד הנשים. נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל — נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא — נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל — נותן לה ממעות ארץ ישראל. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא. נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא — נותן לה ממעות קפוטקיא. גמ׳ ״הכל מעלין״ לאתויי מאי? לאתויי עבדים. ולמאן דתני עבדים בהדיא, לאתויי מאי? לאתויי מנוה היפה לנוה הרע(ה). ״ואין הכל מוציאין״ לאתויי מאי? לאתויי עבד שברח מחוצה לארץ לארץ, דאמרינן ליה: זבניה הכא וזיל, משום ישיבת ארץ ישראל. ״הכל מעלין לירושלים״ לאתויי מאי? לאתויי מנוה היפה לנוה הרע(ה). ״ואין הכל מוציאין״ לאתויי מאי? לאתויי אפילו מנוה הרע(ה) לנוה היפה. ואיידי דתנא רישא ״אין מוציאין״, תנא סיפא נמי ״אין מוציאין״. תנו רבנן: הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות — כופין אותה לעלות, ואם לאו — תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות — כופין אותו לעלות, ואם לאו — יוציא ויתן כתובה. היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת — כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו — תצא בלא כתובה. הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת — כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו — יוציא ויתן כתובה. נשא אשה כו׳. הא גופה קשיא: קתני: נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא, נותן לה ממעות ארץ ישראל — אלמא בתר שיעבודא אזלינן. אימא סיפא: נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל, נותן לה ממעות ארץ ישראל — אלמא בתר גוביינא אזלינן! אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן. קסבר כתובה דרבנן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא. קסבר כתובה דאורייתא. תנו רבנן: המוציא שטר חוב על חבירו, כתוב בו בבל — מגבהו ממעות בבל, כתוב בו ארץ ישראל — מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב בו סתם, הוציאו בבבל — מגבהו ממעות בבל, הוציאו בארץ ישראל — מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב בו כסף סתם — מה שירצה לוה מגבהו. מה שאין כן בכתובה. אהייא? אמר רב משרשיא: ארישא, לאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל, דאמר כתובה דאורייתא. כתוב בו כסף סתם — מה שירצה לוה מגבהו. ואימא נסכא? אמר רבי אלעזר: דכתיב ביה מטבע. ואימא פריטי? אמר רב פפא: פריטי דכספא לא עבדי אינשי. תנו רבנן: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גוים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. שנאמר: ״לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים״. וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה. וכן בדוד הוא אומר: ״כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים״, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחוצה לארץ — כאילו עובד עבודה זרה. רבי זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר:
כתובות קי: