הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צ.מסכת כתובות90a
אם גט קודם לכתובה - הרי כתב לה כתובה שנית כשהחזירה: מתני' כתובתה קיימת - שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בהיותו עובד כוכבים: גמ' אלא מנה מאתים - שהן תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא: חידשו - קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם הוסיפו כלום על כתובה ראשונה: מה שחידשו - וקא סלקא דעתין מה שחידשו על מנה מאתים: אף מה שחידשו - על תוספת ראשונה: אכולה מילתא - על כל הכתוב בשטר כתובה: הדרן עלך הכותב מתני' מי שהיה נשוי: יורשי הראשונה - אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות: נשא ראשונה ומתה - בחייו נשא שניה ומת הוא ויורשי הראשונה באין ותובעין כתובת בנין דכרין כמו ששנינו (לעיל כתובות דף נב:) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי כו' או רוצים לחלוק ירושת אביהם: שניה ויורשיה קודמין - שהיא בעלת חוב אבל ראשונים באין לירש את אביהן דהא אינון ירתון תנן לפיכך פורעין את החוב תחילה והשאר ירושה: גמ' מדקתני - לישנא דקודמת ולא קתני כו'. ועל כרחך כשאין שם אלא כדי כתובה אחת קאמר דאי לא מאי נפקא מינה דקודמת: ש"מ - קודמת לכתחילה אבל אם קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה: לגמרי - שאין לשניה כלום: כדתנן בן קודם לבת - ועל כרחך קודם לגמרי הוא: איידי - דבעי למיתני סיפא שניה ויורשיה לישנא דקודמין ולא שייך למיתני בה אם קדמו ותפסו אין מוציאין מידם דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אישתעבוד לשטר דבעל חוב:
גט קודם לכתובה — גובה שתי כתובות. כתובה קודמת לגט — אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה — על מנת כתובה הראשונה החזירה. מתני׳ קטן שהשיאו אביו — כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. גר שנתגיירה אשתו עמו — כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. גמ׳ אמר רב הונא: לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת — אין לה. ורב יהודה אמר: אפילו תוספת יש לה. מיתיבי: חידשו — נוטלת מה שחידשו. חידשו אין, לא חידשו לא! אימא: אף מה שחידשו. והא לא תני הכי: חידשו — נוטלת מה שחידשו, לא חידשו — בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה! תיובתא דרב יהודה. רב יהודה מתניתין אטעיתיה, הוא סבר: ״כתובתה קיימת״ — אכולה מילתא קאי. ולא היא, אעיקר כתובה קאי. הדרן עלך הכותב לאשתו מי שהיה נשוי שתי נשים, ומת — הראשונה קודמת לשניה. ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה. נשא את הראשונה ומתה, נשא שניה ומת הוא — שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה. גמ׳ מדקתני ״הראשונה קודמת לשניה״, ולא קתני ״הראשונה יש לה והשניה אין לה״, מכלל דאי קדמה שניה ותפסה — לא מפקינן מינה, שמע מינה: בעל חוב מאוחר שקדם וגבה — מה שגבה גבה. לעולם אימא לך: מה שגבה — לא גבה, ומאי ״קודמת״ — לגמרי קתני, כדתנן: בן קודם לבת. איכא דאמרי: מדלא קתני ״אם קדמה שניה ותפסה אין מוציאין מידה״, מכלל דאי קדמה שניה ותפסה — מפקינן מינה. שמע מינה: בעל חוב מאוחר שקדם וגבה — מה שגבה לא גבה. לעולם אימא לך מה שגבה — גבה, איידי דתנא: שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה,
כתובות צ.