הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סב:מסכת כתובות62b
רוצה אשה בקב ותיפלות כו' - תימה דאמרינן לעיל שאני התם דאית להו רווחא ושמא עבודת המלך איכא רווחא טפי: מתשעה קבין ופרישות גרסי' דהמשרה אשתו ע"י שליש תנן (לקמן כתובות סד:) דנותן לה שני קבין ואינו פורש מתשמיש והמורד על אשתו מתשמיש מוסיפין על כתובתה ג' דינר (לקמן כתובות סג.) ולפי חשבון ד' סאין בסלע הוי ג' דינר י"ח קבין כן פי' בערוך: החוט המשולש לא במהרה ינתק - לפי ששלשתן ראו זה את זה כדאמרי' בעלמא (בב"ב נט.) שאמר ר' אושעיא דבר ואתו ושאלו לר' ביסא לכך קרי עלייהו החוט המשולש לא במהרה ינתק כלומר לא ינתק מזרעו לעולם כדאמרי' בעלמא (ב"מ דף פה.) כיון שאדם לומד הוא ובנו ובן בנו מכאן ואילך תורה חוזרת על אכסניא שלה ודריש מואני זאת בריתי וגו': [וע"ע תוספות ב"ב נט. ד"ה החוט]: דהוה צניע ומעלי - והא דאמר באלו עוברין (פסחים מט:) אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי' סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם כדאמרינן (חגיגה דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצות היה. רבינו תם:
אכולהו - נמי קאמר דע"י נדר יתר משבת אחת לא: והא - בלא נדר ששה חדשים קאמר בספנים: אינו דומה - לענין תענית מי שיש לו כו' אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבא בתוך הזמן אבל זו משהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל: חמר ונעשה גמל מאי - נישאת לו כשהוא חמר מהו ליעשות גמל שלא ברשות הרווחה עדיפא לה שיתעשר או עונה עדיפא לה: בקב ותיפלות - להיות בעלה עמה: מעשרה קבין - להתעשר: דברי ר"א - אמתני' קאי וסיפא דמתני' נקיט: זו דברי ר"א - הנך עונות ויציאות שלא ברשות דמתני' דקתני התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות שלשים יום: סמכו רבנן - תלמידים שבדורנו סומכים על דבריו ויוצאין שלא ברשות: ועבדי עובדא - כוותיה: בנפשייהו - והוא בא להם ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים: מסכיא - תרגום של מצפה: מע"ש כו' - שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף: כפו מטתו - כדת המתאבלים דחייבין בכפיית המטה: איעסק לבריה - להשיא בתו של רבי חייא: איכא פסולא - שלא היו מהוגנים לזוג אחד: שפטיה בן אביטל - בן דוד היה אביטל שם אשת דוד ור' חייא אתי משמעי וזהו הפסול שר' היה מבית דוד ולא היתה בת הבאה משמעי הוגנת לבנו שלא היתה בת מלכים: פסקו ליה תרתי סרי שנין - קודם שיכנוס: אחלפוה קמיה - העבירו הנערה לפני החתן: דעת קונך יש בך - שאמר להרחיק זמן חופתו וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו: מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך - שיבאו לארץ ואח"כ יבנו לו מקדש: ולבסוף אמר ועשו לי מקדש - במדבר: איעקרא - נעשית עקרה כן דרך העומדות עשר שנים בלא בעל: בשילהי הלוליה דר' שמעון - סוף ימי חופתו: איעכב לי - המתן לי עד שיכלו ימי חופתי ואלך עמך לבי רב: אישתנו שבילי דמתא - שנבנו בעיר בנינים חדשים ונסתמו בה מבואות: לההיא רביתא - נערה: סוי לבה - ראה לבה כלומר נדמה ללבה פתאום שזה בעלה: לא איעביד כדעבד בר חכינאי - שנכנס לביתו פתאום: יתיב קמיה - ולא היה האב מכירו: חזיא - לבריה דמחדדן שמעתתיה: אי הואי הכא - אילו הייתי כאן כשהנחתי בני קטן והלכתי הייתי מלמדו תורה והיה חכם כזה: כלבא שבוע - שם א' מעשירי ירושלים שכל הנכנס לביתו רעב ככלב הי' יוצא שבע:
והא ששה חדשים קאמר? אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: חמר ונעשה גמל, מאי? אמר ליה: רוצה אשה בקב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות. הספנים אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר. אמר רב ברונא אמר רב: הלכה כרבי אליעזר. אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי רבי אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שתים ושלש שנים שלא ברשות. אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו. כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא, הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא. הוה מסכיא דביתהו: השתא אתי, השתא אתי. לא אתא. חלש דעתה, אחית דמעתא מעינה. הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה. עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מערב שבת לערב שבת. ״אשר פריו יתן בעתו״, אמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. יהודה בריה דרבי חייא, חתניה דרבי ינאי, הוה אזיל ויתיב בבי רב, וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה, וכי הוה אתי, הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא. יומא חד משכתיה שמעתא. כיון דלא חזי ההוא סימנא, אמר להו רבי ינאי: כפו מטתו, שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו. הואי כ״שגגה שיוצא מלפני השליט״, ונח נפשיה. רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא, כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא. אמר רבי: חס ושלום פסולא איכא? יתיבו ועיינו במשפחות, רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. אזל איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זימרא. פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו: ניהוו שית שנין. אחלפוה קמיה, אמר להו: איכניס והדר איזיל. הוה קא מכסיף מאבוה. אמר ליה: בני, דעת קונך יש בך — מעיקרא כתיב: ״תביאמו ותטעמו״, ולבסוף כתיב: ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״. אזל יתיב תרתי סרי שני בבי רב. עד דאתא, איעקרא דביתהו. אמר רבי: היכי נעביד, נגרשה — יאמרו: ענייה זו לשוא שימרה. נינסיב איתתא אחריתי — יאמרו: זו אשתו, וזו זונתו. בעא עלה רחמי ואיתסיאת. רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה: איעכב לי עד דאתי בהדך. לא איעכב ליה. אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב. עד דאתי, אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה. אזל יתיב אגודא דנהרא. שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה: ״בת חכינאי, בת חכינאי, מלי קולתיך ותא ניזיל״. אמר: שמע מינה האי רביתא דידן. אזל בתרה. הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא, דל עינה חזיתיה, סוי לבה, פרח רוחה, אמר לפניו: רבונו של עולם, ענייה זו זה שכרה?! בעא רחמי עלה ו[א]חייה. רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא. כי אתא, אמר: לא איעביד כדעביד בן חכינאי. עייל יתיב ב[י] מדרשא, שלח לביתיה. אתא רבי אושעיא בריה, יתיב קמיה. הוה קא משאיל ליה שמעתא, חזא דקא מחדדי שמעתתיה, חלש דעתיה, אמר: אי הואי הכא, הוה לי זרע כי האי. על לביתיה, על בריה, קם קמיה. הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי, אמרה ליה דביתהו: מי איכא אבא דקאים מקמי ברא? קרי עליה רמי בר חמא: ״החוט המשולש לא במהרה ינתק״ — זה רבי אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא. רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה: אי מקדשנא לך, אזלת לבי רב? אמר לה: אין, איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה. שמע אבוה, אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה. אזל יתיב תרי סרי שנין בבי רב. כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי. שמעיה לההוא סבא דקאמר לה: עד כמה
כתובות סב: