הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פה:מסכת יומא85b
אבל להחיות - כגון שיודע ללמד זכות על אדם שנדון בב"ד ליהרג: ועבודה - חמורה שדוחה את השבת מפסיקה להצלת נפש: ומה מילה - שהיא תיקון אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת: יכול לכל - אפי' לפיקוח נפש: ושמרו בני ישראל את השבת - כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה: דשמואל לית ליה פירכא - אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שיבא בעשייתה לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק: אין אדם מעמיד את עצמו - מלהציל את ממונו מיד גנב והאי גנב דאתי במחתרת מידע ידע דקאי בעל הבית באפיה ואדעתא דהכי אתא דמימר אמר כי קאי לאפאי קטילנא ליה ואין זה ספק נפשות אלא ודאי נפשות והתורה אמרה לו כאן אחרי שבא להורגך השכם להורגו: דאמר אביי - בסנהדרין (דף מג.) על היוצא ליסקל ואמר יש לי זכות ללמד על עצמי דקתני התם מחזירין אותו אפילו ארבע וחמש פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו והוינן בה מנא ידעי ואמר אביי מסרינן ליה זוגא דרבנן שמלוין אותו עד בית הסקילה ואם אמר יש לי ללמד זכות על עצמי ישמעו אלו אם יש ממש בדבריו אם לאו והכי נמי גבי כהן העובד איכא למימר נמי דהכי עבדי ליה: ואשכחן - מהכא דאודאי פיקוח נפש מחללין אבל ספק לא שמעינן מינה וכולהו נמי כגון אך חלק איכא למימר דודאי פיקוח נפש קא ממעט ולא ספק וכן ולא אתם מסורין בידה למות ודאי וכן חלל עליו כדי שישמור ודאי שבתות הרבה: חדא פלפלתא - גרעין אחד: מתני' חטאת ואשם ודאי - הם אשם גזילות ומעילות ויש אשם שהוא תלוי הבא על שגגת ספק כרת ובגמ' פריך והא ביה נמי כפרה כתיבא: חטאת ואשם ודאי מכפרין - ומסתמא תשובה איכא שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן: גמ' הא כפרה כתיב ביה - וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג (ויקרא ה׳:י״ח) באשם תלוי כתיב: אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה - אלא תולה להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת הכי ילפי' לה בכריתות (דף כו:): פטורין - דיום הכפורים מכפר עליהן וטעמא מפרש בכריתות (דף כה:): חוץ מפורק עול - כופר בהקב"ה: מגלה פנים בתורה - דורש את התורה לגנאי כגון מנשה שהיה דורש באגדות של דופי לא היה לו למשה לכתוב אלא ותמנע היתה פלגש וגו': ומיפר ברית בשר - מילה ובמסכת שבועות יליף לה מקראי:
להחיות — אפילו מעל מזבחי. ומה זה, שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה דוחה שבת — קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם דוחה את השבת — קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ״את שבתותי תשמורו״, יכול לכל — תלמוד לומר: ״אך״ חלק. רבי יונתן בן יוסף אומר: ״כי קודש היא לכם״, היא מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה. רבי שמעון בן מנסיא אומר: ״ושמרו בני ישראל את השבת״, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רב יהודה אמר שמואל: אי הואי התם, הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו: ״וחי בהם״ — ולא שימות בהם. אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פירכא. דרבי ישמעאל — דילמא כדרבא. דאמר רבא: מאי טעמא דמחתרת? חזקה, אין אדם מעמיד עצמו על ממונו. והאי מידע ידע דקאי לאפיה, ואמר אי קאי לאפאי — קטילנא ליה, והתורה אמרה: בא להרגך — השכם להרגו. ואשכחן ודאי, ספק מנלן? דרבי עקיבא נמי — דילמא כדאביי. דאמר אביי: מסרינן ליה זוגא דרבנן לידע אם ממש בדבריו. ואשכחן ודאי, ספק מנא לן? וכולהו אשכחן ודאי, ספק מנא לן? ודשמואל, ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי. מתני׳ חטאת ואשם ודאי — מכפרין. מיתה ויום הכפורים — מכפרין עם התשובה. תשובה — מכפרת על עבירות קלות: על עשה, ועל לא תעשה. ועל החמורות הוא תולה, עד שיבא יום הכפורים ויכפר. האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב — אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר — אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום — יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו — אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. דרש רבי אלעזר בן עזריה: ״מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו״. עבירות שבין אדם למקום — יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו — אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר: ״וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם״, ואומר: ״מקוה ישראל (ה׳)״, מה מקוה מטהר את הטמאים — אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. גמ׳ אשם ודאי — אין, אשם תלוי — לא. והא כפרה כתיבא ביה? הנך מכפרי כפרה גמורה, אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה. אי נמי: הנך אין אחר מכפר כפרתן, אשם תלוי אחר מכפר כפרתן, דתנן: חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים — חייבין, אשמות תלוין — פטורין. מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. עם התשובה — אין, בפני עצמן — לא. נימא דלא כרבי. דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, חוץ (מפורק עול), ומגלה פנים בתורה, ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה — אין יום הכפורים מכפר. אפילו תימא רבי: תשובה בעיא יום הכפורים, יום הכפורים לא בעיא תשובה. תשובה מכפרת על עבירות קלות: על עשה ועל לא תעשה. השתא על לא תעשה מכפרת, על עשה מיבעיא? אמר רב יהודה, הכי קאמר: על עשה, ועל לא תעשה שניתק לעשה. ועל לא תעשה גמור לא? ורמינהו, אלו הן קלות: עשה ולא תעשה,
יומא פה: