הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סד:מסכת יומא64b
יתקיים תחתיו - אינו נותן תמורה אלא לזה שמת אבל לחי אינו נותן תמורה להפסל הוא ולבא זה תחתיו: כדקאי קאי - בקדושתיה ולא אמרינן ידחה: שני איני יודע וכו' - אמתני' קאי שני ששנינו עליו ירעה איני יודע וכו': הכי גרסינן ולא שחבירו מת - ולא זה שמת חבירו: יעמד חי ולא שכבר עמד - ונדחה על ידי מיתת חבירו ועכשיו הוא בא לחזור ולעמוד יעמד חי עמידה אחת ולא שתי עמידות: ימות המשתלח - אלמא בעלי חיים נדחין: כי קאמר אליבא דרבנן - מדקאמר ר' יהודה ועוד לאשמועינן דבעלי חיים נדחין מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי שני שבזוג ראשון קרב דבעלי חיים אין נדחין ושני שבזוג שני ירעה שאין חטאת צבור מתה ואתא לאיפלוגי עלייהו בתרתי דקא אמריתו אין חטאת צבור מתה אני אומר תמות ועוד לא בזה שאמרתם עליו ירעה אני אומר ימות אלא הוא יקרב ושני שבזוג ראשון ימות: בשלמא לרב בהא פליגי רבי יהודה ורבנן - בהאי ועוד דסיפא: אלא לרבי יוחנן - דאמר רבנן נמי בשני שבזוג ראשון אמרו ירעה במאי פליג ר' יהודה עלייהו בהך סיפא דקתני ועוד: כדרבי אבא - דאמר במסכת תמורה (דף כג.) גבי פלוגתא דרבי ורבנן שנחלקו במפריש חטאתו ונאבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות דקאמר ר' מתכפר באחת מהן והשניה תמות וחכמים אומרים אין חטאת שכפרו בעליה מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים אבל נמצא קודם כפרה ולאחר הפרשה רועה ואמר ר' אבא עליה הכל מודים שאם נתכפר בשאינה אבודה דהיינו שניה שהופרש אחרון אבודה מתה שכך נאמרה הלכה למשה מסיני חטאת שאבדה ונתכפרו בעליה באחרת הראשונה מתה לא נחלקו אלא שנתכפר בראשונה והשניה עומדת ובהא פליגי רבי סבר מפריש לצורך תשלומי אבוד כאבוד דמי ורבנן סברי לאו כאבוד דמי וגבי מתניתין דהכא בשלמא לר' יוחנן דאמר שני שבזוג ראשון קתני מתניתין ירעה היינו דיהיב טעמא משום דאין חטאת צבור מתה הא דיחיד תמות דהוה ליה נתכפר בשאינה אבודה והדחויה קיימת והכל מודים שמתה:
היה השני מובחר ממנו — יביאנו. אמר רבא: דיקא מתניתין כוותיה דרב, וברייתא כוותיה דרבי יוחנן. מתניתין כוותיה דרב, דקתני: אם של שם מת — זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו, ואידך כדקאי קאי. ברייתא כוותיה דרבי יוחנן, דקתני: ״שני״, איני יודע אם שני שבזוג ראשון אם שני שבזוג שני, כשהוא אומר ״יעמד חי״, ולא שחבירו מת. מאי משמע? ״יעמד חי״, ולא שכבר עמד. תנן, ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם — ימות המשתלח, מת המשתלח — ישפך הדם. בשלמא לרבי יוחנן, דאמר בעלי חיים נדחין — משום הכי ימות המשתלח. אלא לרב, דאמר בעלי חיים אינן נדחין — אמאי ימות המשתלח? אמר לך רב: אליבא דרבי יהודה לא קא אמינא. כי אמינא, אליבא דרבנן. בשלמא לרב, בהא פליגי רבי יהודה ורבנן. אלא לרבי יוחנן, במאי פליגי? אמר רבא: הא אמרינן דייקא מתניתין כוותיה דרב. תנן: שאין חטאת צבור מתה. הא דיחיד כי האי גוונא — מתה. בשלמא לרבי יוחנן, כדרבי אבא אמר רב. דאמר רבי אבא אמר רב:
יומא סד: