הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עח:מסכת יומא78b
שעם - מין גומא שקורין פוי"י: בתענית צבור - הנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית (דף יב:) אסור בנעילת הסנדל: בדהיטני - מין שעם: בדהוצי - סנדל של כפות תמרים: בדיבלי - של עשבים: יוצא בקב שלו - בשבת קב אשקצ"א: ורבי יוסי אוסר - קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל ואפילו הכי שוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים אלמא אף על גב דלרבי יוסי לאו מנעל הוא אפי' הכי אסיר והוא הדין לשל שעם: כתיתין - חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות לו לסמוך שוקו עליהם: טמא - מקבל טומאה דלאו פשוטי כלי עץ הוא: מנעל הוא - הלכך ביוה"כ אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל נינהו: מותרין בכולן - בכל הני דמתניתין אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה: אינשי עבדו ליה - גדולים עשו לו והתורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור כדאמרינן במסכת יבמות (דף קיד.) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים: לא אפשר מאתמול - ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו: הא מותרין לכתחלה קתני - שאם בא לימלך אומרים לו האכילהו ורחוץ אותו והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו: מיא חמימי - לרחיצה: ומשחא - לסוך: ביעתא בכותחא - ביצים בכותח: תבורי מאני - להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו: מאני גזיזי דפחרא - כלים סדוקים של חרס בדמים קלים: אין מונעין תכשיטין וכו' - ברייתא היא ומייתינן לה בריש בתולה נישאת בכתובות הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קוברין את המת ואין מונעין תכשיטין מן הכלה מחמת האבל כל שלשים יום אלמא כל שלשים בעי' נוי: אם מחמת סכנת עקרב - מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול:
ביום הכפורים? עמד רבי יצחק בר נחמני על רגליו, ואמר: אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביום הכפורים. ואמינא ליה: בתענית צבור מאי? אמר ליה: לא שנא. אמר רבה בר בר חנה: אני ראיתי את רבי אלעזר דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור, ואמינא ליה: ביום הכפורים מאי? אמר ליה: לא שנא. רב יהודה נפיק בדהיטני. אביי נפיק בדהוצי. רבא נפיק (בדיבלי). רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק. מתיב רמי בר חמא: הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר. ורבי יוסי אוסר. ותני עלה: ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים. אמר אביי: התם דאית ביה כתיתין, ומשום תענוג. אמר ליה רבא: ואי לאו מנא הוא — כתיתין משוי ליה מנא? ועוד: כל תענוג דלאו מנעל הוא, ביום הכפורים מי אסור? והא רבה בר רב הונא הוה כריך סודרא אכרעיה ונפיק! ועוד, מדקתני סיפא: אם יש לו בית קבול כתיתין — טמא, מכלל דרישא לאו בדאית ליה כתיתין עסקינן. אלא אמר רבא: לעולם דכולי עלמא מנעל הוא, ובשבת בהא פליגי: מר סבר גזרינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות, ומר סבר לא גזרינן. תנו רבנן: תינוקות מותרין בכולן, חוץ מנעילת הסנדל. מאי שנא נעילת הסנדל, דאמרי: אינשי עבדו ליה, הנך נמי אמרי: אינשי עבדו ליה! רחיצה וסיכה, אימר מאתמול עבדי ליה. סנדל נמי, אימר מאתמול עבדי ליה! סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי ליה. דאמר שמואל: האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא — ליסיים מסאני וליגני. והא מותרין לכתחלה קתני! אלא: הנך דלאו רביתייהו — גזרו בהו רבנן, הנך דרביתייהו הוא — לא גזרו בהו רבנן. דאמר אביי, אמרה לי אם: רביתיה דינוקא — מיא חמימי ומשחא. גדל פורתא — ביעתא בכותחא. גדל פורתא — תבורי מאני. כי הא דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא לבניה, ומתברי להו. המלך והכלה ירחצו את פניהם. מתניתין מני? רבי חנניא בן תרדיון היא, דתניא: המלך והכלה לא ירחצו את פניהם. רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר: המלך והכלה ירחצו את פניהם. החיה לא תנעול את הסנדל. רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר: החיה תנעול את הסנדל. מאי טעמא? מלך, משום דכתיב: ״מלך ביפיו תחזינה עיניך״. כלה מאי טעמא — כדי שלא תתגנה על בעלה. אמר ליה רב לרבי חייא: כלה עד כמה? אמר ליה, כדתניא: אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום. החיה תנעול את הסנדל — משום צינה. אמר שמואל: אם מחמת סכנת עקרב — מותר. האוכל ככותבת הגסה. בעי רב פפא:
יומא עח: