הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עד:מסכת יומא74b
הא דאמר רב אידי בר אבין - בכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא.) אף כל לאתויי כוי דקתני התם כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדים וכו': אתא קרא לרבויי ספיקא - בתמיה אטו קמי שמיא ספיקא הוא אי בהמה הוי אי חיה הוי: מה - מצות מלאכת שבת שב ואל תעשה הוא אף מצות עינוי שב ואל תעשה דבר המבטל ממך את העינוי הוא ואין זו אלא כגון הני דמתניתין לא יאכל ולא ישתה ולא ירחץ: מה מלאכה לא חלקת בה - בכל צדדיה אסורה אף עינוי נמי שאיסורו בכל צדדיו קאמר יצאו חמה וצנה שאם ישב הרי הוא בעינוי ואם לא ישב אינו מצוה לישב: מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר - כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר כגון פיגול ונותר: ואם נפשך לומר - ואם יש בידך להשיב על זה הרי ראיה אחרת דקרא של תענו את נפשותיכם עינוי שהוא אבידת הנפש בתוך חלל הגוף מיירי: וכי תימא בעריות קמשתעי קרא - כלומר עינוי דתשמיש קא משתעי קרא דתשמיש נמי אקרי עינוי כדלקמן (יומא דף עז.) וחייבין עליו כרת במקום אחר כגון עריות: ונאמר להלן עינוי - ויענך וירעיבך (דברים ח): ונילף מואם תענה את בנותי - דמוקי ליה לקמן (שם.) אתשמיש: עינוי דרבים - יוה"כ לכל ישראל ואכילת המן לכל ישראל: עינוי בידי שמים - יום הכפורים מצות מלך היא וכן עינוי המן: ה"ג המאכילך מן במדבר וגו' רבי אמי ורבי אסי וכו' - ולית הכא רומיא דקראי אלא קרא מפרש המאכילך למען ענותך אוכל ומעונה: אין לו פת בסלו - אוכל היום ודואג על למחר: אינו רואה ואוכל - אכילת המן טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן:
בריה בפני עצמה היא. דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב אידי בר אבין: אף ״כל״ לאתויי כוי, כוי ספיקא הוא, איצטריך קרא לרבויי ספיקא? אלא בריה שאני, הכא נמי בריה שאני. תנו רבנן: ״תענו את נפשותיכם״, יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער — תלמוד לומר: ״וכל מלאכה לא תעשו״. מה מלאכה שב ואל תעשה, אף ענוי נפש שב ואל תעשה. ואימא: היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה לא נימא ליה קום תוב בטולא, יתיב בטולא וקריר ליה לא נימא ליה קום תוב בשימשא! דומיא דמלאכה: מה מלאכה לא חלקת בה, אף ענוי לא תחלוק בו. תניא אידך: ״תענו את נפשותיכם״, יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער — תלמוד לומר: ״וכל מלאכה לא תעשו״, מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר, אף ענוי נפש שחייבין עליו במקום אחר, ואי זה זה? זה פגול ונותר. אביא פגול ונותר שהן בכרת, ולא אביא את הטבל שאינו בכרת, תלמוד לומר: ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ — ריבה. אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את הנבילה שאינה במיתה — תלמוד לומר: ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ — ריבה. אביא את הנבילה שהוא בלאו, ולא אביא את החולין שאינן בלאו? תלמוד לומר: ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ — ריבה. אביא החולין שאינן בקום אכול, ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול, תלמוד לומר: ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ — ריבה. אביא את התרומה שאינה בבל תותירו, ולא אביא את הקדשים שהן בבל תותירו, תלמוד לומר: ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ — ריבה. ואם נפשך לומר, הרי הוא אומר: ״והאבדתי את הנפש ההיא״, ענוי שהוא אבידת הנפש, ואי זה זה? זה אכילה ושתיה. מאי ״ואם נפשך לומר״? וכי תימא: בעריות קא מישתעי קרא, — הרי הוא אומר: ״והאבדתי הנפש״, ענוי שיש בו אבידת נפש, ואי זה זה? זה אכילה ושתיה. דבי רבי ישמעאל תנא: נאמר כאן ענוי, ונאמר להלן ענוי. מה להלן ענוי רעבון, אף כאן ענוי רעבון. ונילף מ״אם תענה את בנותי״? דנין ענוי דרבים מענוי דרבים, ואין דנין ענוי דרבים מענוי דיחיד. ונילף מענוי דמצרים, דכתיב: ״וירא את ענינו״, ואמרינן: זו פרישות דרך ארץ! אלא: דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי שמים, ואין דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי אדם. ״המאכילך מן במדבר ... למען ענותך״? רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, וחד אמר: אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף: מכאן רמז לסומין, שאוכלין ואין שבעין. אמר אביי: הלכך, מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא. אמר רבי זירא, מאי קרא: ״טוב מראה עינים מהלך נפש״. אמר ריש לקיש: טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה, שנאמר: ״טוב מראה עינים מהלך נפש״. ״כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים״, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: כל הנותן
יומא עד: