הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עו:מסכת יומא76b
חייב - משום שכר אל תשת (ויקרא י׳:ט׳): אף כאן יין - וביין אין שכרות אלא בשתייתו: אסור בכל מיני מתיקה - בפירות חדשים בתפוחים בענבים: ומותר ביין - בן ארבעים: ותירוש ינובב בתולות - זה יין טוב שהוא משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה: הבא מן התירוש - מן הענבים והכי קאמר קרא הענבים יוציאו לכם דבר אשר ינובב בתולות: ותירוש יקביך יפרוצו - וכל יקב שבמקרא הוא הבור שלפני הגת ושם אין הענבים נתונים אלא היין: דבר הבא מתירוש וכו' - והכי קאמר קרא ענבים יהיו לך המפריצים יקביך ביין ולעולם אין היין נקרא תירוש אלא הענבים: והכתיב יין ותירוש יקח לב - ואכילת ענבים אינה משכרת: הלך אחר לשון בני אדם - ואין דרכן לקרות את היין תירוש לכך מותר ביין: שמביא יללה - ע"י היין רב הניאוף ופורענות באה לעולם. יין לשון תאניה ויללה: זכה - לשתות לפי מדה: נעשה ראש - שמפקח לבו בחכמה: כתיב ישמח - בשי"ן לשון שממה וקרינן יין ישמח לשון שמחה: פקחין - פקחוני עשאוני פקח: דחיטי דכייתא - חטים נאות ונקיות כדמתרגמינן את בגדי עשו החמודות (בראשית כ״ז:ט״ו) דכייתא: דומיא דשמן - מים בקרבו דכתיבי בקרא דומיא דכשמן בעצמותיו מה שמן מבחוץ סכין אותו ונבלע בעצמותיו אף מים בקרבו הנבלעות דרך החוץ על ידי רחיצה: שהיא כשתיה - אלמא מים דקרא שתיה הוא ושמן הוא דיליף ממים ואת ילפת מים משמן: אלא אמר רב אשי רחיצה מגופיה דקרא - דדניאל דגבי סיכה נפקא לן מריבויא דלישנא וסוך לא סכתי ומצי למכתב ולא סכתי: ואני באתי בדבריך - סיפיה דההוא קרא דלעיל אל תירא דניאל וגו' ואני באתי בדבריך נכנסתי לתוך הפרגוד בשבילך: מאי ואני באתי - מתי נגרש מתוכו שהוצרך ליכנס:
אלא: יליף ״שכר״ ״שכר״ מנזיר, מה להלן — יין, אף כאן יין. ותירוש חמרא הוא? והתניא: הנודר מן התירוש — אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין! ולאו חמרא הוא? והכתיב: ״ותירוש ינובב בתולות״, דבר הבא מן התירוש — ינובב בתולות. והכתיב: ״ותירוש יקביך יפרוצו״! דבר הבא מן התירוש — יקביך יפרוצו. והא כתיב ״זנות ויין ותירוש יקח לב״! אלא, דכולי עלמא תירוש חמרא הוא, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואמאי קרי ליה יין, ואמאי קרי ליה תירוש? יין — שמביא יללה לעולם. תירוש — שכל המתגרה בו נעשה רש. רב כהנא רמי: כתיב ״תירש״, וקרינן ״תירוש״. זכה — נעשה ראש, לא זכה — נעשה רש. (והיינו דרבא דרבא) רמי, כתיב: ״ישמח״, וקרינן ישמח. זכה — משמחו, לא זכה — משממו. והיינו דאמר רבא: חמרא וריחני — פקחין. רחיצה וסיכה, מנא לן דאיקרי עינוי. דכתיב: ״לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי״. מאי ״לחם חמודות לא אכלתי״? אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת: אפילו נהמא דחיטי דכייתא, לא אכל. ומנא לן דחשיב כעינוי — דכתיב: ״ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך״. (״כי חמודות אתה״.) אשכחן סיכה, רחיצה מנא לן? אמר רב זוטרא ברבי טוביה, אמר קרא: ״ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו״. ואימא כשתיה! דומיא דשמן: מה שמן מאבראי, אף מים מאבראי. והא תנא איפכא קא נסיב לה, דתנן: מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: ״ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו״! אלא אמר רב אשי: רחיצה מגופיה דקרא שמיע ליה, דכתיב: ״וסוך לא סכתי״. מאי: ״ואני באתי בדבריך״? היינו דכתיב: ״ושבעים איש מזקני [בית] ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטורת עלה״. ״וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלימה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר
יומא עו: